# טז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1942/64/16/

וזה צריך כל אדם לידע, שבכל עת שמתנוצץ לו איזה התנוצצות אלקות, או אם נתעורר באיזה התעוררות חדש להשם־יתברך, שזה גם כן נמשך מבחינת התנוצצות אלקות, כי אף על פי דאיהו לא חזי מזליה חזי, (אף שהוא לא רואה - מזלו רואה) (מגלה ג.), אזי תכף מתגרים בו יותר ויותר. וצריך להיות חזק הרבה לבל יפל מזה, ואל יחלש דעתו מזה, אף אם יהיה כן אלפים ורבבות פעמים, חס ושלום, רק צריך להתחזק הרבה על ידי התורה, כי אפלו מי שאינו זוכה להמשיך חדושי תורה ממש, אף על פי כן יתחזק על כל פנים לעסק בתורה בהתעוררות חדש, ולקים את כל דברי התורה בפשיטות ובתמימות, ולא יצא מדרכי התורה, חס ושלום.

כי אף על פי שלפי אור ההתלהבות וההתנוצצות של בחינת הבטול הנ"ל הוא נכסף להיות קדוש ופרוש ומבדל לגמרי לגמרי מהבלי עולם הזה לפי הזריחה של ההתנוצצות הזה, ובאמת כך ראוי להיות [וכמבאר בדברינו מזה במקום אחר (עין לעיל אות ט')], אך אם אף על פי כן יצרו מתגבר עליו ומתגרה בו ביותר עתה דיקא, אל יפל לגמרי על־ידי־זה, חס ושלום, ואל יחלש לבו, רק יתחזק לבלי לצאת, חס ושלום, מדרכי התורה בפשיטות, ויקים 'אל תצדק הרבה ואל תרשע הרבה' (עין קהלת ז, יז), שלא ירשע הרבה, חס ושלום, על ידי שרצה לצדק הרבה ולא עלתה בידו.

ואז כשילך בדרך זה ויהיה חזק הרבה בזה, אז ילך לבטח דרכו ויוכל בכל פעם לעורר עצמו להשם־יתברך ולסתם עיניו בכל עת ולבטל עצמו כנ"ל. ואם יזכה לבטל עצמו באמת מעתה על כל פנים לצאת מחיזו דהאי עלמא לגמרי כראוי באמת, בודאי מה טוב, ואם לאו, חס ושלום, על כל פנים לא יפל מזה כלל, רק יחזק עצמו להיות איש כשר בפשיטות גמור, וכנ"ל:

וזה בחינת (תהלים קיט, נט): חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדתיך - כי מתחלה ספר מגדל תשוקתו והתלהבותו להשם־יתברך, שזהו בחינת בטול הנ"ל, וזהו חלקי ה' אמרתי וכו' - הינו שאיני רוצה שיהיה לי שום חלק בהבלי עולם הזה, רק חלקי ה' אמרתי - כי אני רוצה תמיד לדבק עצמי רק בהשם־יתברך לכלל באורו האין סוף. וזהו חליתי פניך בכל לב - (פסוק נז), שאני מיחל ומקוה ומחכה בכל עת רק לאור פניך, כמו שפרש רש"י שם, שהוא בלשון "חלקי ה' אמרה נפשי על כן אוחיל לו" (איכה ג, כד), שזהו בחינת תשוקת בטול הנ"ל.

וזהו חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדתיך - הינו שלפי עצם ההתלהבות והתשוקה הגדולה הזאת היה אפשר שיתגרו יותר ויותר, חס ושלום, וירצו להפיל אותי, חס ושלום, על־ידי־זה וכנ"ל. על־כן אמר: חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדתיך - שאני מחשב דרכי בכל עת ובכל יום ובכל שעה מה התכלית מכל העולם הזה והבליו, ולפי חשבוני ומחשבתי בודאי אני מתלהב בכל עת לבטל עצמי לגמרי, אך חלילה וחלילה שאפל מזה נפילה כל שהוא, חס ושלום, כשאני רואה שאינו עולה בידי, רק ואשיבה רגלי אל עדתיך - לנחם ולהחיות עצמי על־ידי העדות, שהוא התורה שקבלנו ולהזהר לבלי לצאת על כל פנים, חס ושלום, מדרכי התורה בפשיטות וכנ"ל.

וזהו (פסוק ס'): חשתי ולא התמהמהתי לשמר מצותיך - שתכף אני מזרז עצמי בזריזות גדול מאד לשמר מצותיך בפשיטות על כל פנים, כי מחמת שהם מתגרים אז ביותר כנ"ל, על־כן צריכין להתגבר להזדרז מאד בזריזות גדול נגדם לשמר מצותיו יתברך, וכנ"ל.

וזהו (שם): חבלי רשעים עודני, תורתך לא שכחתי - כאן מפרש ומבאר היטב כל ענין הנ"ל שהם מתועדים עליו ומתגרים בו ביותר מחמת בחינת גדל ההשתוקקות, בחינת בטול הנ"ל, שהוא בחינת "חלקי ה' אמרתי" וכו', כנ"ל. וזהו חבלי רשעים עודני - שהרשעים, שהם הסטרא אחרא והקלפות מתועדים ומתגרים בי ביותר מחמת הנ"ל, אבל אני תורתך לא שכחתי - כי אני מחיה עצמי בכל עת על־ידי התורה שמקררת הצמאון ומשברת ומבטלת אותם, כנ"ל:

וזהו (שם): חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך - כי כל דברינו המבארים בכל ההלכה הזאת, הכל סובב והולך על ענין קימת חצות שאז היא התעוררות השנה, שנמשך בשרשו מבחינת ששבין וחוזרין מהבטול וכנ"ל, ואז הסטרא אחרא רוצה להתגבר בשנה גשמיית, שהיא סטרא דמותא, שהוא בחינת סטרא דמסאבא דשריא על ידוי כנ"ל. ואזי צריכין להתגבר להתעורר מהשנה בזריזות ולקום בחצות ולעסק בתורה, ועל־ידי־זה ממשיכין כח התורה שנמשך מאור הזריחה של הרשימו ועל־ידי־זה עומדים כנגדם ומכניעים אותם כנ"ל.

וזהו בחינת חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך, שנסמך לפסוקים אלו המתחילים 'חלקי ה'', שמדברים מענין התנוצצות של הבטול הנ"ל, שצריכין להחיות עצמו רק על־ידי התורה, שזה בחינת חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך, כנ"ל:

הלכות נטילת ידים שחרית הלכה ה' נכלל בהלכות השכמת הבקר הלכה ה':