# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1942/64/2/

וזה בחינת נטילת ידים שחרית, כי השנה היא בחינת בטול אל התכלית בסתימו דעינין, ומשם שרש השנה, כמובא בהתורה "ויהי מקץ - זכרון" בסימן נ"ד (סעיף ג'), שבשעת שנה מתדבקין בעלמא דאתי, שהוא בחינת בטול. וכן בהתורה 'כי מרחמם ינהגם' סימן ז' (סעיף יג בסופו), על מאמר רבותינו ז"ל: 'והיה רבי אליעזר ישן', מובן שם גם כן ששנה הוא בחינת בטול, בחינת (ישעיה סד, ג): 'עין לא ראתה', עין שם. כי עקר השנה שהשם־יתברך מפיל על האדם, הוא בשביל בחינה הנ"ל המבאר בתורה הנ"ל, דהינו כדי לברח בכל פעם מהדינים והיסורים שכלם נמשכין מבחינת בלבול הדעת, כמובא בדברינו במקום אחר (הלכות פדיון בכור הלכה ה' אות ד').

ומחמת שהאדם בא לזה העולם רק בשביל המלחמה ללחם מלחמת ה' עם התאוות והבלבולים ולדבק מחשבתו בהשם־יתברך תמיד, על־ידי זה המחין מתיגעים בכל פעם. ועל־כן הטביע השם־ יתברך בנפש האדם שכשהבלבולים מתגברין ביותר והמחין מתיגעים שיפול עליו שנה, שהוא סתימות העינים ובטול המחין, הינו שיסתם עיניו ויבטל מחו ודעתו לגמרי, שזהו בחינת בטול הנ"ל, הינו בטול אל התכלית הטוב, ושם מתבטלין כל הבלבולים, שהם בחינת כלל כל הדינים והצרות והיסורים והמניעות, כי כלם מתבטלים על־ידי הבטול אל התכלית כנ"ל. ומשם נטבע השנה על כל אדם ועל כל הברואים.

ועל־כן באמת מי שזוכה יכול להשיג בשעת שנה דברים גבוהים מאד, מחמת שאז הוא בבחינת בטול אל אור האין סוף יתברך שמו, ועל־ידי־זה משיג מה שמשיג, כמובא בזהר הקדוש (ויקהל דף קצה:) על פסוק (תהלים כד, ג): "מי יעלה בהר ה'" וכו'.

ועל־כן כשקמים מהשנה צריכין לטל ידיו במים. כי כשקם מהשנה זה בחינת שחוזר מהבטול, ואזי רוצים הדינים, שהם הבלבולים, שמהם כל הטמאות, הם רוצים להתגבר יותר ויותר, כמבאר בהתורה הנ"ל. ואז צריכים להתגבר ביותר לבטלם על־ידי התורה שממשיכין מהרשימו וכו', שהוא בחינת 'מים' כנ"ל.

וזהו בחינת נטילת ידים במים תכף כשקמים מהשנה, כי אז כשקמים מהשנה, שהוא בחינת שחוזרים מהבטול, אז צריכים תכף ומיד להמשיך מימי התורה, כדי לגרש רוח הטמאה השורה על הגוף, ועקר על הידים, דהינו כחות הדין והבלבולים העומדים ואורבים ושורים על הגוף בשעת הבטול, שתכף כשיחזר הדעת מהבטול יהיו נאחזים בו יותר וכנ"ל. ועל־כן צריכין לזהר לגרשם תכף כשעומדים מהשנה על־ידי הטהרה במים, שעל־ידי־זה ממשיכין טהרה וקדשה ממימי התורה שנמשכין מהרשימו של הבטול שמבטלין היסורים והדינים כששבין מהבטול וכנ"ל.

וזהו בחינת התחדשות התורה שצריכין לקבל בכל יום ויום, שהיא התחדשות המחין שנמשכין בכל יום, בבחינת "חדשים לבקרים" (איכה ג, כג), וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (ספרי): "אשר אנכי מצוך היום" (דברים ו, ב) - 'שיהיו דברי תורה בכל יום בעיניך כחדשים'. נמצא, שבכל יום צריכין להמשיך על עצמו קבלת התורה מחדש, הינו כנ"ל, כי על־ידי השנה היא בחינת בטול, ומשם צריכין לקבל התחדשות התורה, כדי לבטל הדינים והטמאות וכו' הרוצים להתגרות אז דיקא ביותר וכנ"ל.

ומי שזוכה לזה בשלמות - לחדש בתורה חדושין אמתיים בכל יום, אשרי לו! אך אפלו שאר בני העולם שאינם זוכין לזה, צריכין על כל פנים להתגבר לעסק בתורה בבקר בהקיצו משנתו, כמבאר בכל הספרים - לעמד באשמרת לעסק בתורה, כדי לכבות על־ידי־זה צמאון הנפש, דהינו לגרש כל היסורים והדינים והסטרא אחרא וכל מיני בלבולים על־ידי התורה שמקבלין מהרשימו.

ועל־כן באמת אפלו מי שאינו זוכה לחדש בתורה ממש, צריך על כל פנים להתגבר בכל יום ויום לעסק בתורה בחשק חדש וחיות חדש ויהיו בעיניו כחדשים ממש, כי זהו גם כן בחינת התחדשות התורה, כמבאר במקום אחר (סימן קנט), הינו כנ"ל.

וזהו כל בחינת ציצית, ותפלין וקריאת־שמע ותפלה, שכלם הם בחינת התחדשות המחין שנמשכין על כל אחד מישראל בכל יום, שכל זה נמשך מבחינת הזריחה והרשימה של הבטול אל התכלית, שהוא בחינת שנה וכנ"ל: