# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1942/64/3/

וזה בחינת תקף הנס של חנכה, עד שזכינו למצוה חדשה להדליק נר חנכה בביתנו בכל שנה, כי הדלקת נר חנכה מדליקין מהזריחה של הרשימו הקדושה של הבטול אל התכלית, שמשם כל קבלת התורה והמצות, שהם בחינת כלל כל האורות הקדושות, בחינת (משלי ו, כג): "כי נר מצוה ותורה אור", שעל־ידי־זה מבטלין כל הצרות והסטרא אחרא, שמהם יניקת מלכות עכו"ם, כי מלכות עכו"ם עמדה על ישראל להשכיחם תורתך וכו', כי ידעו, שעקר ההתגברות כנגדם הוא על־ידי התורה כנ"ל, על־כן רצו להשכיח התורה, חס ושלום.

אבל הצדיקים שבאותו הדור, שהם מתתיהו כהן גדול ובניו, בטלו עצמם בתכלית הבטול אל השם־יתברך, והשליכו נפשם מנגד ומסרו נפשם בשביל ישראל, שזהו בחינת בטול.

כי זהו עקר העצה הגדולה האמתית בכל הצרות, חס ושלום, שעוברין על ישראל בכלליות, או מה שעובר על כל אדם בפרטיות, רחמנא לצלן, שאין שום עצה נכונה לברח מהם כי אם על־ידי הבטול אל התכלית, דהינו לסתם עיניו בחזקה ולעשות עצמו כישן, ולבטל עצמו בתכלית הבטול כאלו אין בו שום הרגשה כלל, רק לדבק ולבטל מחשבתו אל האור האין סוף יתברך, וזה יכול כל אדם לעשות, כאשר שמעתי מפיו הקדוש (שיחות הר"ן סימן רעט). כי אף־על־פי שאינו יכול לזכות לבטול בשלמות כמו גדולי הצדיקים השלמים, אף־על־פי־כן יכול כל אדם לבטל עצמו איזה שעה אם ירצה באמת, ועל־ידי הבטול יתבטלו ממנו היסורים והצרות. אך אחר־כך יכול להיות שיתגברו יותר, חס ושלום, וצריך להתגבר לבטלם על־ידי חדושי התורה, או על־ידי עסק התורה בחשק חדש, וכנ"ל: