# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1942/64/4/

ועל־כן עקר קבלת התורה היה על־ידי בחינה זאת, על־ידי שהיו תחלה בצרה גדולה במצרים, עד שבא משה רבנו ובטל עצמו בתכלית הבטול, כמו שכתוב (במדבר יב, ג): "והאיש משה עניו מאד" וכו', שזהו בחינת תכלית הבטול, שהוא בחינת ענוה אמתית. ועל־ידי הבטול הזה בטל כל הצרות וגאל אותנו ממצרים ומכל הטמאות והסטרא אחרא. ומבחינת הבטול הזה המשיך לנו את התורה לגרש הסטרא אחרא והקלפות שלא יתגברו ביותר אחר־כך, כנ"ל.

ועל־כן הכרחו לברח ממצרים, מחמת שהיה קדם קבלת התורה, ובמצרים לא היה אפשר לתן התורה, כי היה מלאה גלולים (תנחומא בא סימן ה'), על־כן באמת היה קשה וכבד מאד לצאת ממצרים, כי בכל פעם שבטל משה את עצמו והאיר על ישראל בחינת בטול, כי הודיע להם שמו יתברך, והאיר עליהם אור האין סוף ולמדם להתדבק ולהתבטל אליו יתברך, אך כל מה שבטל את עצמו ביותר - התגברו המצריים ביותר והכבידו את לבם ביותר, מחמת שהבטול צריך להיות ברצוא ושוב וכו' כנ"ל, כי אז היה קשה להמשיך תורה בכל פעם.

אך בחמלת ה' עשה עמנו נסים ונפלאות גדולות ונוראות, עד שהאיר על ישראל הארה גדולה ועצומה מאד בליל שמורים, כמו שכתוב (שמות יב, יב): "ועברתי בארץ מצרים" וכו', ותרגומו: 'ואתגליתי', וכמובא בכונות (דרושי הפסח סוף דרוש א'), עד שמגדל ההארה נפלו ומתו כל בכורי מצרים שהיו אורבים להתגרות ולהתגבר על־ידי־זה דיקא, כי לא היו יכולים לסבול אפלו מרחוק התנוצצות האור הגדול הזה, כי אז בחמלתו האיר עלינו אור גדול מאד כל הלילה הקדושה הזאת, שהיא ליל שמורים, עד שנתבטל כח הסטרא אחרא, שהוא בחינת מלכות מצרים, אז מאד וכנ"ל.

ואז ברחו ישראל תכף, כי הכרחו לברח מחמת שבהכרח שישובו מהבטול אף־ על־פי שנמשך הרבה. ואז יוכלו המצרים להתגבר ביותר כנ"ל. ועל־כן הכרחו לברח, מחמת שלא היה באפשר אז עדין להמשיך תורה אחר־כך לבטלם על־ידי התורה כנ"ל.

ועל־כן באמת רדפו מצרים אחר־כך כשהגד לפרעה כי ברח העם (שמות יד, ה). כי אף־על־פי שנתבטלו ונכנעו פרעה ומצרים באותו הלילה מאד, אף־על־פי־כן אחר־כך התגבר מחדש, מאחר שלא היה עדין קבלת התורה לבטלו בשלמות על־ידי התורה, כי עקר בטולם לגמרי בשלמות הוא על־ידי התורה שממשיכין אחר־כך מהרשימו של הבטול וכנ"ל, ואז לא היה אפשר עדין לקבל התורה. על־כן התגבר והכביד לבו ורדף אחריהם עד הים, על־כן היו אז באמת בסכנה גדולה מחמת שהתגבר אז ביותר ויותר ולקח את כל חילו 'שש מאות רכב בחור' (שם יד, ז), שהם כלל כל הכחות של הסטרא אחרא והדינים, רחמנא לצלן, כמובא. כי אז אחר הבטול מתגברין יותר ויותר כנ"ל.

אבל השם־יתברך בחמלתו חמל עלינו בזכות אבות ובכחו של משה, ובקע מים מפניהם בזכות קבלת התורה שעתידין לקבל, שהיא בחינת 'מים' כנ"ל. ועל־ידי־זה ברחו המים הגשמיים מפניהם ועברו בתוך הים ביבשה, והמצרים נטבעו בהם, והכל בכח התורה שעתידין לקבל, שהיא בחינת 'מים' וכנ"ל: