# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/1942/64/6/

וזה בחינת הדלקת נר חנכה, שמתתיהו ובניו וכל הצדיקים שבאותו הדור זכו לבטול הנ"ל בשלמות, עד שהמשיכו אחר־כך הארה גדולה מהרשימו הנ"ל, שהוא בחינת קבלת התורה, שעל־ידי־זה התגברו על מלכות עכו"ם הרשעה וכנ"ל.

ומגדל ההארה הזאת זכו להמשיך לדורות הארה גדולה בכל שנה 'בימים ההם בזמן הזה', וקבעו לנו שמנת ימי חנכה אלו ותקנו להדליק בהם נר חנכה, שזאת ההדלקה הקדושה הוא בחינת המשכת האור והזריחה של הרשימו מהבטול, שמשם קבלת התורה, שעל־ידי־זה מתגברין כנגד כל הקמים עלינו שמתגברין ביותר ויותר בכל פעם, כדרך שני אנשים הנלחמים זה בזה כנ"ל, אבל על־ידי בחינת קבלת התורה מאור הרשימו הנ"ל, שהוא בחינת הדלקת נר חנכה, על־ידי־זה מתגברים עליהם כנ"ל.

ועל־כן הם שמנת ימי חנכה (פרי־עץ־חיים, חנכה פ"ד), כדי להמשיך הארת קבלת התורה משרשה, שהוא בחינת יום השמיני (עץ־חיים, שער המוחין פ"ג), שהוא בחינת 'בינה', שכלול משלש ראשונות (אלימה מעין ג, תמר ו', פרקים ד, ה, לג), ששם נאחז ונתפס אור הזריחה של הרשימו, כי 'בינה - לבא' (תקוני זהר הקדמה יז.), שהוא בחינת 'שמחה', בחינת (תהלים ד, ח): "נתתה שמחה בלבי", שהוא כלי לקבלת התורה, שנמשך לתוך שבעת ימי הבנין, שהם בחינת השבע מדות, שהם בחינת כלל התורה, בחינת (משלי ט, א): "חצבה עמודיה שבעה", כידוע (שבת קטז.):