# הקדמת המחבר

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/804/

הפעם אודה את ה’ אשר עד כה עזרני. מה אדבר והוא אמר ועשה. מי כה’ אלהינו וכו’, מקים מעפר דל מאשפות ירים אביון כמוני, לקרבני לאור צח ומצחצח כזה, אור האורות, צח הצחצחות. מי יספר שבחו, מי יספר תהלתו.

וגם כי ידוע שכל הלשונות של שבח ותהלה, כבר הרגלו העולם לכתבם על מאן דהוא, אך המעין בספריו הקדושים בעין האמת, ונבון יוסיף לקח לשום עין עיונו בדברי אלה אשר חנני ה’ בכחו, המבארים בספרים האלה, יבין וישכיל וידע כי כל השבחים והתהלות והגדלות שכתבתי עליו ז”ל, עדין לא הגעתי לקרסלי שבחי תהלתו, כי שגבה מעלתו וגדלתו ותקפו עד אין סוף ואין תכלית, מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשב.

ובוחן לבות הוא יודע, שאני יודע בעצמי מעוט ערכי עלי, כי מי אנכי כי באתי עד הלום, לחבר ספרים, ובפרט דברים כאלו העומדים ברום רומו של עולם, הפותחים שער לכל דופקי בתשובה, החפצים לצאת מחשך לאור, להתקרב לה’ יתברך לאור באור החיים.

ואם אמנם עתה בדורות הללו חבור ספרים אינו בכלל גדלה וחשיבות, והלואי שלא יהא לבזיון ללעג ולקלס, כאשר רבו עתה המתלוצצים מספרים חדשים, ובטרם יתקרבו אליהם להביט בהם אם טוב ואם רע, ויתנכלו אליהם מקדם בנכלי ערמימיות וחבילות חבילות של ליצנות, ומכנים להם שם לגנאי. [ומה המכנה שם לחברו אין לו חלק לעולם הבא (בבא מציעא נח.), המכנה שם לספר שמדבר דברי תורה דברי אלהים חיים וכו’, על אחת כמה וכמה! ואין להאריך בזה כאן]

על כל פנים אין חבור ספרים בכלל גדלה וחשיבות בעתים הללו, אך אף־על־פי־כן נמצאים כשרים ותמימים בכל דור ודור עתה גם עתה, אשר הולכים בתם בטח, ובמושב ליצים לא ישבו, אשר עליהם תטף אמרי אמת, כמים קרים על נפש עיפה, יבקשו ככסף וכמטמונים יחפשו דברי אמת וצדק, המיסדים על אדני פז, על דברי רבותינו הקדושים ז”ל.

ואני בעניי ידעתי כי לא הגעתי למדה זו, לא מיניה ולא מקצתה, לחוות דעי אפילו לפני קל שבקלים והפחות שבפחותים, אך זאת אודה ולא אבוש, והאמת אגיד ולא אכחד, ובראש הומיות אקרא בפתחי שערים בעיר אמרי אמר, ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש, שכשם שאני קטן בעיני מצד עצמי, כאשר בוחן לבות הוא יודע, כן יקרה נפשי מצד מעלת הדרת קדשת המשפיע עליה חכמה ובינה ודעת, הוא כבוד אדוני מורי ורבי, הרב הקדוש והנורא, הרב האמת זכר צדיק וקדוש לברכה.

ואם אמרתי אספרה כמו אפס קצה מאת כל אשר עשה לנפשי, לא תספיק הארץ להכיל את כל דברי. במה אקדם ה’ אכף לאלהי מרום. רבות עשית אתה ה’ אלהי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו, אין ערוך אליך אגידה ואדברה עצמו מספר.

והנה מהות הספר ומעשהו יראה הרואה בעיניו, שכלו מיסד ומסדר על כל ההלכות שבארבעה חלקי שלחן ערוך, כי כן צויתי מפיו הקדוש לחשב ולעין בכל הלכתא והלכתא עד שיאיר ה’ עיני לחדש בהם איזה חדוש. וכל מה שזכני ה’ יתברך לחדש בהם, הכל מיסד על־פי ההקדמות והיסודות שקבלתי מרבנו הקדוש והנורא, זכר צדיק וקדוש לברכה המבארים בספריו הקדושים שהם לקוטי מוהר”ן א’ וב’.

ולפעמים הוצאתי איזה הקדמות נוראות מהמעשיות הנוראות שספר המבארים בספר ספורי מעשיות, כי אם אמנם רמזי המעשיות שגבו מדעתנו, כי גאו המים נחל אשר לא נוכל לעבר, אף־על־פי־כן ה’ יתברך חונן לאדם דעת, והאיר עיני למצא בהם לפעמים איזה דברים נפלאים, כאשר יראה המעין בעיניו בהלכות תפילין (הלכה ה), ובהלכות ברכות השחר (הלכה ג), ובהלכות תפילה (הלכה ד), ובשארי מקומות. ולפעמים לקטתי איזה הקדמות מספר הא”ב.

וכל ההקדמות שהוצאתי מספרי רבינו ז”ל, וכל מה שעזרני ה’ יתברך לחדש בהם, בכלם האיר ה’ עיני למצא אותם באר היטב בפסוקי תנ”ך, ובמאמרי רבותינו ז”ל בגמרא ומדרשים, וספרי הזוהר הקדוש וכתבי האריז”ל, עד שהאיר ה’ עיני להכניס אותם בדרך פרד”ס [פשט רמז דרוש סוד] לתוך דיני המצות על־פי סדר הלכותיהם המבארים בארבעה חלקי שלחן ערוך.

וקויתי לה’ אשר עיניך תראינה נפלאות ברב המקומות, מה גדלו מעשי ה’ מאד עמקו מחשבותיו, כי על־פי דברים האלה המבארים בספרים האלה, יוכל כל אדם להבין ולהשכיל מרחוק גדלות נוראות ונפלאות כל מצוה ומצוה, וכל דין ודין מפרטי המצוה. ואפילו הדינים שבין אדם לחברו המבארים בחשן משפט, אשר אין איש שם על לב להבין מהם רמזים ודרכים לעבודת ה’ יתברך, ובחסדי ה’ באלו הספרים ירוה את נפשו הצמא לשמע דברי ה’.

כי זה ידוע שכל התורה וכל הדינים וההלכות שבכל חלקי התורה, מכלם צריכים להוציא עצות ודרכים ורמזים להתקרב אליו יתברך באמת, וכמבאר בדברי רבינו ז”ל בהתורה ‘חדי רבי שמעון’ בסימן סא, שמכל הלמודים שהאדם לומד צריכים להוציא משפטי הנהגות ישרות וכו’, עין שם, אבל לאו כל אדם זוכה לזה, ובעזרת ה’ וישועתו הנפלאה, באלו הספרים פתחתי שער קצת למצא דרכים אמתיים בכל למודי התורה הקדושה. וברב המקומות אינם בדרך רמז ודרוש לבד, כי אם כך הוא אמיתת הענין על־פי סוד כונת המצוה.

ובאור דברי אלה לא יספיקו המון יריעות לבארם, אך המשכיל באמת יבין מעט דברי אלה כשישים לבו היטב להדברים הנאמרים בספרים אלה ובספרי רבינו ז”ל.

והנה אם אמנם ידמה להקורא לפום ריהטא בכמה מקומות, אשר הארכתי למעניתי וכפלתי ושלשתי הדברים בכמה וכמה מקומות, דע ידידי המעין, כי גם זאת מעם ה’ צבאות יצאה אשר הפליא עצה הגדיל תושיה, כי המשים לב לעין באמת בדברי רבינו ז”ל העמקים מכל עמקות שבעולם ורחבה מני ים, אשר אין ערוך אליהם, ואחר־כך ישים לב היטב לדברי אלה אשר חנני ה’ לחדש ולבאר בהם, יבין היטב כי לפי עצם העמקות אשר בדברים האלה, עדין לא יצאתי ידי חובת הבאור אפילו במקומות שהארכתי מאד, מכל שכן בשאר מקומות שהייתי מקצר ועולה.

כי דע, שכל הדברים שגלה רבינו ז”ל, הם הקדמות חדשות לגמרי, [אם אמנם כלם בנויים ומיסדים על כל מצות התורה המקבלות בידינו מכבר, עם כל זאת הם הקדמות חדשות לגמרי], וכלם הם עצות ודרכים נפלאים להתקרב על־ידם לה’ יתברך כל אחד ואחד ממקום שהוא.

ועקר הכונה – לקימם בפשיטות כפי מה שיצאו מפיו בתמימות ופשיטות. אבל מעצם גשמיות גופנו ועכירת שכלנו, קשה וכבד מאד להכניס בלב האדם תמימות ופשיטות הדברים האלה, כי דעת כל אדם נוטה אחרי חכמות של העולם, שרבן מעקמין את הלב מנקדת האמת לאמתו בפשיטות ובתמימות.

בפרט כי באמת לאמתו התמימות ופשיטות של דברי רבינו ז”ל, עמק עמק מאד מאד, עמק עמק מי ימצאנו, ויש בכל דבר ודבר שגלה הוא ז”ל תלי תלין של הלכות, מעינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר, כי כל דבריו הם כמעין הנובע, כאשר יראה הרואה מעט דמעט במקומות אשר חנני ה’ למצא דברים נפלאים ונוראים וכונות כמה מצות בדבור אחד שגלה רבינו ז”ל.

כגון בהתורה ‘ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה’ (בסימן כג בלקוטי תנינא), שהוא דבור אחד לחטף היגון ואנחה לתוך השמחה כמבאר שם, וה’ יתברך עזרני והאיר עיני למצא על פי הקדמה זאת דברים נפלאים הרבה הרבה, כאשר יראה הרואה ב’אבן העזר’ בתחלתו, וכן בכמה מקומות.

ואף־על־פי־כן עקר הכונה כפשוטו להתגבר לחטף היגון ואנחה לתוך השמחה, דהינו להפך כל מיני עצבות לשמחה כמבאר שם במקומו, אבל זה הענין בפשיטות להשתדל להתגבר על כל מיני עצבות ולהפך הכל לשמחה קשה וכבד מאד להכניס בלב האדם, וה’ יתברך עזרני להרחיב הדבור בזה, ולהראות ולגלות שבזה תלוי קיום כל התורה, כי שמחה היא הנקדה של כל התורה והמצות וכו’, ועל־ידי הרחבת הדרוש בזה, יכולין לראות מרחוק עצם מעלת השמחה, וכמה וכמה צריכין להתחזק להפך העצבות לשמחה. ותכן הכונה הוא לזכות לקים עצה זו בפשיטות, ולבקש מה’ יתברך לזכות לזה.

וכן בשארי עצות ודרכים נפלאים שגלה הוא ז”ל, כמו התורה ‘ואיה השה לעלה’ (בלקוטי תנינא סימן יב), שהעצה המבארת שם עמקה מאד, הינו שהפשיטות והתמימות של העצה והדרך הזה עמק מאד, וצריכין להרחיב הדבור בזה הרבה, ולדבר מזה בכמה לשונות. ובחסדי ה’ האיר עיני ומצאתי שדרך עצה זו מרמז במקומות הרבה בתורה, כמבאר בהלכות גבית חוב מהיתומים (הלכה ג), אשר המשכיל יכול להבין מדעתו דבר מתוך דבר שכל התורה מלאה מדרך ועצה זאת.

וכן בהתורה ‘אזמרה לאלהי בעודי’, בסימן רפב המובא בהלכות השכמת הבקר הלכה א, וכן בענין הרצון וההשתוקקות לה’ יתברך שמו, שבכל הדברים האלה צריכים לדבר הרבה עד שנזכה להכניס אותם בלב האדם לקימם בפשיטות ובתמימות כי זה העקר, כי לא המדרש הוא העקר אלא המעשה.

הן על כל אלה ההכרח להאריך ברב המקומות, כדי להסביר העצה בפשיטות כדי שיביא תלמוד זה לידי מעשה.

וגם מצד החדושים בעצמם, כי דברי רבינו ז”ל הם עמקים ורחבים מאד, ובכל תורה ותורה יש כמה וכמה הקדמות וענינים וחדושים נפלאים, בכל החדושים שה’ יתברך פקח עיני לחדש בהם, כלם קשורים ומהדקים בקשרים הרבה בדבריו הנוראים והקדושים, ובכל מקום שמתרחב הדרוש והחדוש שחדשתי בעזרת ה’ יתברך, בכלם צריכין לחזר בכל פעם לכל חלקי התורה שגלה רבינו ז”ל שכלולה מחלקים ופרטים הרבה מאד.

וכאשר שמעתי מפיו הקדוש ז”ל שאמר על החדושים שלי, שאין מי שיבינם היטב, מחמת שצריכין לזכר היטב מאד את דברי תורתו הקדושה, ולהיות בקי בכל חדריו ופרטיו ודקדוקיו. ועל־כן הכרחתי בכמה מקומות להאריך ולהרחיב הדבור ולחזר ענין אחד כמה פעמים, אולי יכנס בלב המעין תכן הכונה האמתית, לידע החדוש על בריו.

והעקר שיבוא על־ידי־זה לידי מעשה, להתעורר על־ידי־זה לקים דברי רבינו ז”ל בפשיטות, לקים ההקדמה שהוצאתי מדברי רבינו ז”ל אשר עליה בניתי הבנין ההוא, כי מאד עמקו מחשבותיו.

וזה ברור וידוע לכל משכיל, שבכל המקומות שנמצא בספרים קדושים חדושים ובאורים באריכות גדול, הן בגמפ”ת [גמרא פירוש רש”י תוספות], הן בספרי קבלה ופרד”ס, כמו בספרי הש”ך על החשן־משפט, או בספרי שאלות־ותשובות בדרך ארכה מאד, או בספרי האר”י ז”ל, שכל דרוש ודרוש מתרחב והולך מאד, ועל־פי רב הדרוש שבסוף מקשר מאד להדרוש שלפני כמה וכמה דפין, ומי שבקי היטב בכתבי האריז”ל, מבין שכמעט כל הספר עץ חיים ופרי עץ חיים הם דרוש אחד גדול, כמו־כן בכל מקומות הבאים בארכה כאלה, חלילה להמעין להתבהל ולפחד איך אפשר לתפס במח ושכל דרוש ארך מאד כזה, כי על זה נאמר (משלי יז) ועיני כסיל בקצה הארץ, כמו שפרש רש”י שם עין שם, אבל החכם אומר: היום אלמד מעט ומחר מעט וכו’ כמבאר שם בפרוש רש”י, עין שם.

וזה הענין צריכין בני הנעורים לידע מאד, וחובה על מוריהם ורביהם להודיעם זאת לבל יתבהלו ויפחדו כלל מדרוש או חדוש ארך, רק ישימו עיניהם ולבם עליו כסדר מעט מעט, ויקשרו בתחלה ענין אחד עד שיבינו אותו קצת, ואחר־כך ילכו להלן כסדר בהדרגה מחדוש לחדוש ומענין לענין, עד שיגמרו עמוד או דף אחד, וכן ילכו כסדר בכל פעם מענין לענין בלי בהלה ובלבול, ואז יבואו על מקומם בשלום, ויוכלו להבין אפילו דרוש ארך מאד, אפילו מי שאינו מפלג ביותר.

והכרחתי להזכיר זאת כאן, מחמת שבספרנו תהלה לאל האריכות מצוי בהם מאד בכמה מקומות, על־כן באתי להזכיר את המעין לבל יבהלוהו רעיוניו, רק ילך כסדר בהדרגה מענין לענין, ואז ילך לבטח דרכו. ואז אם ישים לבו היטב יבין שכל מה שנראה לאריכות דברים, הכל נצרך אל באור הענין מאד.

כי באמת בכמה מקומות מה שנדמה לאריכות הוא רק בהשקפה ראשונה, קדם שמשימין לב להבין הענין היטב לאשורו, אבל אחר־כך כשמסתכלין להלן יותר ויותר, ומשימין עיניו ולבו אל הדברים הנאמרים שם, עד שמבינים אותם היטב, אזי רואים שכל הדברים שחזרתי כמה פעמים חסר עדין הרבה מה שהיו צריכין עוד לבאר יותר.

כי בעזרת ה’ יש בספרים אלו ברב המקומות דברים עמקים הרבה, כי יסודותם בהררי קדש, על־פי ההקדמות הנוראות שגלה רבינו הגדול והקדוש, אשר כל דבור ודבור שיצא מפיו הקדוש והנורא זכר צדיק לברכה, אין שעור ואין קץ להעמקות שיש בו עד אין סוף ותכלית, כאשר יבין כל חד כפום מה דמשער בלבה, מי שחפץ בהאמת לאמתו, [ואין כאן מקומו להאריך בזה, ומעט מבאר במקומות אחרים עין שם, (ראה חיי מוהר”ן ערך מעלת תורתו וספריו סימן שמ – שצא, ובשיחות הר”ן סימן קצו ובסימן ריא)]. ועל־כן גם אלו החדושים שחנני ה’, שהם כלם בנויים על דבריו הקדושים, בכלם יש בהם עמקות, מחמת שכלם הם כמו פרוש ובאור על דבריו הקדושים ז”ל.

אבל באמת ידעתי בנפשי שעדין לא נגעתי בדבריו אפילו כפחות מטפה מן הים. וה’ אלהים אמת ינחני בדרך האמת, כאשר בוחן לבות יודע צפון לבי ומחשבתי, שכל תשוקתי הוא רק לנקדת האמת.

ברוך אלקינו אשר טוב גמלנו ונתן לנו תורת אמת. אלה וכאלה יוסף עמנו ויזכר חסדי אבות, ויתן ליעקב אמת. ויקים מהרה (תהלים פה): ‘אמת מארץ תצמח’, עד יוכן בחסד כסא דוד וישב עליו באמת, במהרה בימינו אמן כן יהי רצון: