# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/976/63/2/

וזה בחינת תפלה. כי עקר התפלה הוא רק מתנת חנם, כמו שאמרו (אבות ב, יג): 'אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים' וכו', וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (ספרי ואתחנן א): 'צדיקים - אף־על־פי שיש בידם תורה ומעשים טובים אין מבקשין אלא מתנת חנם', כי עקר התפלה הוא רק מתנת חנם. ועל־כן עקר התפלה היא רק בארץ ישראל, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ל:), כמו שכתוב (מלכים־א ח, מח): "והתפללו אליך דרך ארצם" וכו' - "דרך ארצם" דיקא, כי עקר התפלה היא רק מתנת חנם, שזהו בחינת דרך ארץ, בחינת הדרך לארץ־ישראל כנ"ל במאמר הנ"ל.

כי התפלה נקראת 'חיי שעה', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת י.): 'רבא חזיא לרב המנונא דקא מאריך בצלותא (רבא ראה את רב המנונא שהוא מאריך בתפלה), אמר: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה, והוא סבר: זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד', ולכאורה קשה: מאחר שהתפלה נקראת 'חיי שעה' לדברי רבא, מה תרצה הגמרא 'והוא סבר זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד', מהיכן יקבל זמן תפלה? הלא על עסק התורה אין שום זמן קבוע כלל, רק כל היום כלו וכל הלילה אנו מחיבים לעסק בתורה תמיד, כי הם חיינו וארך ימינו וכו' כנ"ל, ומהיכן יקבל זמן לחיי שעה? אך באמת מאחר שהתפלה היא רק מתנת חנם כנ"ל, שזה בחינת הדרך לארץ־ישראל ששם עקר התפלה כנ"ל, נמצא, שבשעת התפלה הוא דבוק בהתורה הגנוזה והנעלמת, שהיא בחינת חסד חנם, מתנת חנם, שהיה מקים העולם קדם מתן תורה, ועל־כן גם בשעת התפלה הוא דבוק בהתורה ממש, דהינו בהתורה הנעלמת. ועל־כן מתרץ היטב קשית רבא: 'מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה', כי 'זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד', כי בזמן תפלה מקבלין חיות על־ידי התורה הנעלמת, שהיא בחינת מתנת חנם, בחינת ארץ ישראל, נמצא שדבקים גם בשעת התפלה בהתורה, הינו בתורה הנעלמת כנ"ל.

וזה שכתב רבנו ז"ל במקום אחר (סימן טו, אות ד') שעל־ידי התפלה זוכין לסתרי תורה, כי על־ידי התפלה שהיא בחינת מתנת חנם, על־ידי־זה דבקים בבחינת התורה הנעלמת שהיא בחינת סתרי תורה. ועל־כן נקראת התפלה 'עבודה שבלב' (תענית ב.), שזה בחינת העלמה, בחינת התורה הנעלמת שהיא בחינת מחשבה שבלב, כי בהלב נעלמין כל הדברים, בחינת (תהלים מד, כב): "תעלמות לב".

וע ל־כן התפלה היא בחינה גבוה מאד מאד, וצריכין דיקא להתפלל בכל יום ולהרבות בתפלה ותחנונים, כי על־ידי התפלה, על־ידי בחינת מתנת חנם, בחינת התורה הנעלמת, בחינת חסד חנם שהיה מקים העולם קדם מתן תורה, על־ידי־זה יכולין להחיות כל הזמנים והעתים שהאדם בטל מדברי תורה מחמת הכרח צרכי פרנסה וכיוצא, כי כל העתים שאדם בטל מתורה מחמת ההכרח - מקבלין חיות מבחינת חסד חנם הנ"ל, על־ידי התפלה שהיא בחינת 'חיי שעה', שהיא בחינת מתנת חנם כנ"ל, שעל־ידי־זה מקבלים חיות משם, ומחיין כל הזמנים והעתים שבטלין מדברי תורה, בבחינת הנאמר במאמר הנ"ל, שהצדיק על־ידי שדבוק בשעת בטולו מדברי תורה בהתורה הנעלמת על־ידי־זה מחיה כל האנשים הפשוטים וכו', עין שם, כי התפלה היא ממש בחינה זו כנ"ל.

כי לעקר התפלה זוכין רק הצדיקים, ועל־כן כל אדם צריך להתפלל רק בהתקשרות לצדיקי הדור, כמובא בדברי רבנו ז"ל סימן ב'. כי עקר התפלה היא בבחינת ארץ ישראל, בבחינת מתנת חנם כנ"ל, וכתיב (תהלים לז, כט): "צדיקים יירשו ארץ", כי ארץ־ישראל זוכין הצדיקים, וכמו שכתוב (ישעיה ס, כא): "ועמך ישראל כלם צדיקים לעולם יירשו ארץ" וכו'. כי כל אחד לפי בחינת קדשתו בקדשת הברית שזה עקר בחינת 'צדיק', כידוע (זהר נח נט:), וכפי מה שזוכה להתקשר ולהכלל בצדיק הדור האמתי, כמו כן זוכה לירשת ארץ ישראל, בבחינת: "לעולם יירשו ארץ" וכו', וכמו כן זוכה לתפלה, כי עקר התפלה היא בבחינת ארץ־ישראל כנ"ל, וכמובא בדברי רבנו ז"ל כמה פעמים (בסימן מד) שבמקום שמתפללין נעשה האויר בבחינת ארץ ישראל, כי התפלה היא בחינת מתנת חנם, שעל־ידי־זה נעשה עקר קדשת ארץ־ ישראל כנ"ל, כמבאר במאמר הנ"ל שבכל מקום שאנשים כשרים באים לשם יכולין לעשות בחינת ארץ־ישראל על־ידי בחינה זו, עין שם היטב.

וזה שרמז רבנו ז"ל בהראשי פרקים ממאמר הנ"ל שנמצאו בכתיבת ידו על פסוק "ואתחנן", ורמז שם ענין שמירת הברית, עין שם, כי כל ענין המאמר הנ"ל שהוא בחינת הדרך לארץ ישראל, דהינו לכבש ארץ ישראל, זה תלוי רק בקדשת הברית, בבחינת: "צדיקים יירשו ארץ" וכו' כנ"ל. גם עקר התפלה תלויה בקדשת הברית, כמובא במקום אחר (סימן ב; סימן פג תנינא).