# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/976/63/4/

וזה בחינת (ברכות לב:): 'חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת וכו', וכי מאחר שהיו שוהין תשע שעות ביום תורתן מתי נעשית ומלאכתן וכו'? אלא מתוך שחסידים היו תורתן משתמרת ומלאכתן מתברכת'. כי הם נקראו 'חסידים', שהיו יכולין להמשיך ולקבל בתפלתן חסד חנם, בחינת 'אוצר מתנת חנם', שהיא התורה הנעלמת וכו' כנ"ל, ועל־כן היו יכולין להאריך בתפלה מאד, כי תורתן משתמרת - כי גם בשעת התפלה היו דבקים, בהתורה הנעלמת כנ"ל, שהיא בחינת חסד חנם, בחינת תורת חסד כנ"ל.

וזהו ומלאכתן מתברכת - כי מאחר שזכו לבחינת חסד חנם על־ידי התפלה, שזה עקר קיום העולם בעת שעוסקין במלאכה ומשא ומתן כנ"ל, דהינו שמחיין עצמן בבחינת התורה הנעלמת בכל דבר ובכל משא ומתן ואמנות שבעולם, שזהו בחינת חסד חנם וכו' כנ"ל, על־כן בודאי היתה מלאכתן מתברכת - כי משם עקר הברכה, כי עקר הברכה על־ידי שמגלין החיות אלקות, דהינו התורה שנעלם בכל דבר, הפך הקללה, חס ושלום, שהיא מחמת שנעלם ונסתר אור ה' שמלבש שם, בבחינת (דברים לא, יז): "הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה", כמובא בספרים (תקוני זהר תקון סב, צד:), כי עקר הברכה והשפע היא רק מאתו יתברך, וכשדבוק בהשם־יתברך תמיד, ויודע שאפלו בכל הדברים ומשא ומתן ומלאכות שבעולם מלבש בהם אלקותו יתברך, שהוא התורה שמלבש בכל דבר שבעולם, אזי בודאי נמשך ברכה במעשי ידיו, על־ידי שמדבק עצמו לאור ה' שנעלם שם, שמשם עקר הברכה.

וזה בחינת ברכת כהנים, כי הכהן־איש־חסד היה יכול לגלות בחינת החסד חנם, שהיה מקים העולם קדם מתן תורה, על־ידי בחינת העשרה מאמרות שהם נעלמין בכל דבר, שהם בחינת התורה שמלבש ונעלם בכל דבר כנ"ל, כי המאמרות הם בחינת חסד (סימן מח), בבחינת (תהלים פט, ג): "כי אמרתי עולם חסד יבנה", ועל־כן היה להם כח להמשיך ברכה לישראל, כי עקר הברכה משם על־ידי שמגלין העשרה מאמרות שבהם נברא העולם, שהם בחינת חסד חנם, שהם מלבשין בכל דבר וכנ"ל.

וזה בחינת (במדבר ו, כג): "כה תברכו את בני ישראל אמור להם", "אמור להם" דיקא, הינו לבחינת העשרה מאמרות הנ"ל שמלבשין בכל דבר, שמשם עקר הברכה כנ"ל. וזהו (שם): "יברכך ה'" וכו', כי הברכה היא רק מהשם־יתברך לבד, ועל־ידי שמדבקין כל דבר לשרשו, לבחינת עשרה מאמרות שבהם נברא כל דבר שבעולם, שזהו בחינת החיות אלקות שמלבש בכל דבר שבעולם, על־ידי־זה נמשך ברכה מה', וכנ"ל.

ועל־כן צריך הכהן לברך בנשיאת כפים, כי הידים הם כ"ח פרקין, שהם בחינת 'כח' מעשה בראשית, בחינת עשרה מאמרות הנ"ל, כמו שכתב רבנו במקום אחר (בסימן מד). ועל־כן על־ידי הידים, שעל־ידי־זה מגלין כח מעשה בראשית, בחינת עשרה מאמרות שהם מלבשין בכל דבר, על־כן על־ידי־זה יכול הכהן־איש־חסד להמשיך ברכה, כי עקר הברכה משם, מבחינת האלקות המלבש בכל דבר כנ"ל. ועל־כן עקר נשיאת כפים הוא בשעת התפלה, כי התפלה היא גם כן בבחינה זו כנ"ל.

ועל־כן גם התפלה מסגלת יותר בפרישת כפים, כמו שכתוב (תהלים פח, י): "שטחתי אליך כפי", וכמו שכתב רבנו ז"ל (ספר המדות תפלה אות מו): 'בשעת התפלה טוב לפרש כפיו' וכו', וכמובא במקום אחר (בסימן מד) ענין מחאת כפים בשעת התפלה, כי הידים הם כ"ח פרקין, בחינת 'כח' מעשה בראשית, שעל־ידי־זה יכולין לכבש ארץ ישראל, שזה עקר בחינת התפלה, בחינת מתנת חנם וכו', כנ"ל.