# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/976/63/6/

ועל־כן אסור לאכל קדם התפלה משום (ויקרא יט, כה): "לא תאכלו על הדם" (ברכות י:). כי עקר האכילה והפרנסה היא רק בבחינת מתנת חנם, כמו שאומרים (בברכת המזון): 'הזן את העולם כלו בטובו בחן ובחסד וברחמים, הוא נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו' וכו'; כי עקר האכילה והפרנסה היא רק מארץ־ישראל, כידוע (מגלה עמקות ואתחנן אפן קלט). ועל־כן צריכין להזכיר ארץ־ישראל בברכת המזון, כמו שכתוב (דברים ח, י): "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטבה" וכו', כי עקר הפרנסה מארץ־ישראל. ועקר קדשת ארץ־ישראל היא מבחינת עשרה מאמרות, בחינת חסד חנם הנ"ל, ועל־כן צריכין להמשיך האכילה והפרנסה רק בבחינת מתנת חנם, בבחינת ארץ־ישראל כנ"ל.

ועל־כן צריכין לאכל עם דרך ארץ, כי רב הלכות דרך ארץ הם רק בענין סעדה. כי האכילה היא רק בבחינת דרך ארץ הנ"ל שקדם לתורה עשרים וששה דורות שהיה מתקים העולם בחסדו, כמובא במאמר הנ"ל עין שם, שזהו בחינת הדרך לארץ ישראל, עין שם, שמשם עקר האכילה כנ"ל. ועל־כן צריכין לתן מלחמו לדל, כדי להמשיך בחינת מתנת חנם בשעת האכילה על־ידי שחונן את העני מסעדתו.

וזה בחינת נטילת ידים קדם האכילה, בחינת (תהלים קלד, ב): "שאו ידיכם קדש וברכו" וכו', כדי לגלות הארת הידים שהם כ"ח פרקין, בחינת 'כח' מעשה בראשית, שזה בחינת עשרה מאמרות הנ"ל שהם בחינת חסד חנם כנ"ל, בחינת הדרך לארץ ישראל, שמשם עקר המזון והאכילה וכנ"ל.

ועל־כן אסור לאכל קדם התפלה, כי דיקא על־ידי התפלה ממשיכין בחינת החסד חנם כנ"ל, שמשם עקר המזון דקדשה שנמשך מארץ ישראל, מבחינת חסד חנם וכו' וכנ"ל. וזהו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות י:) שהאוכל קדם התפלה עובר משום "לא תאכלו על הדם", שהוא בחינת גבורות (שער ההקדמות דרוש ד, פרק ג), כי אז נמשך, חס ושלום, האכילה בבחינת תקף הגבורות שהם בחינת דם, ואכילה כזו אסורה לנו, כי אנו צריכין להמשיך המזון רק מבחינת ארץ ישראל, שהיא בחינת חסד חנם, שהיא בחינת התורה הנעלמת בכל דבר. נמצא, שהחיות שמקבלין על־ידי המאכל שמחיה ומקים הגוף מקבלין מהתורה ממש, בבחינת (תהלים מ, ט): "ותורתך בתוך מעי", מאחר שהמאכל נמשך מבחינת חסד חנם, בחינת ארץ־ ישראל וכו' כנ"ל. אבל כשאוכל, חס ושלום, קדם התפלה, קדם שזכה לגלות בחינת החסד חנם, ואזי אינו ממשיך המאכל מבחינת חסד חנם, ואזי אין מקבל החיות מבחינת התורה הנעלמת שם שמשם עקר החיות, 'כי הם חיינו' כנ"ל, ועל חיות שמקבלין מאכילה כזו נאמר (ברכות יח:): 'רשעים בחייהם קרויים מתים', כי אין זה חיות כלל, כי עקר החיות הוא רק מהתורה כנ"ל, ועל אכילה כזו נאמר (דברים ח, יב-יד): "פן תאכל ושבעת ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך", כי שוכח את ה', חס ושלום, מאחר שאינו ממשיך בשעת אכילה מתנת חנם שהוא בחינת החיות אלקות, דהינו התורה הנעלמת שמלבש בהמאכל כנ"ל.

וזהו (שם): "וזכרת את ה' כו' כי הוא הנתן לך כח לעשות חיל", "כח" דיקא, בחינת כח מעשה בראשית שהוא בחינת חסד חנם, שזה צריכין לזכר בשעת האכילה כדי להמשיך החיות שמקבלין מהמאכל מהתורה הנעלמת שם, שהוא בחינת כח מעשה בראשית, בחינת חסד חנם כנ"ל. ועל־כן אסור לאכל עד אחר התפלה, שאז ממשיכין חסד חנם וכו', כנ"ל.