# י

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/976/64/10/

וכן הכת שבחרו להם למלך מי שאוכל הרבה, גם זה נמשך מחמת שבקדשה ודאי מצוה שיאכל האדם כפי ההכרח כדי שיהיה לו כח לעבד את ה', וגם יש אכילה של מצוה ממש, כגון אכילת שבת ויום־טוב ואכילת מצה וקדשים. ומזה נמשך ונפל להם הטעות שאמרו שהתכלית היא האכילה, ושצריכין לאכל הרבה, ונשתגעו בשגעון שלהם שזהו עקר התכלית. וכבר מובא בספרים, שהיה מלך אחד שהיה בטעות של הכת הזאת, שאמר שהתכלית היא האכילה, והיה מתפלל ואומר: אלקי! תן לי בטן שאוכל לאכל הרבה, כאשר שמעתי ספור זה מפי רבנו ז"ל בפעם אחר קדם שספר מעשה זאת.