# יט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/976/64/19/

ואחר הקרבנות אומרים פסוקי דזמרה, כי אחר שמכניעין ומשברין העבודה־זרה והקלפה הקשה של תאות ממון, אחר־כך מעלין כל ניצוצות הקדשה של העשירות על־ידי פסוקי דזמרה שהם מבררין הטוב מן הרע, כמבאר בדברי רבנו ז"ל (בסימן נד): שעקר הברור הוא על־ידי בחינת נגון וזמרה וכו'. כי פסוקי דזמרה אחר פרשת הקרבנות הם בבחינת מה שכתב רבנו ז"ל בהתורה 'אשרי העם - השגחה' (סימן יג) על מאמר הזהר הקדוש (פנחס דף רכד.): 'רוחא נחית לשכך חמימא דלבא, ולבא מקבל ליה בחדוה דנגונא דליואי' וכו' (הרוח יורד לשכך חמום הלב, והלב מקבל אותו בשמחת נגון הלוי) עין שם, מבאר שם ש'רוחא' הוא בחינת רוח נדיבה - צדקה, שמשבר חמימות הלב של תאות ממון, ואז זוכה להיות שמח בחלקו. וזה בחינת: 'ולבא מקבל ליה בחדוה דנגונא דליואי', זה בחינת משא ומתן באמונה, בחינת (תהלים פא, ג): "שאו זמרה ותנו תף", בחינת שמח בחלקו וכו', עין שם.

וזהו בחינת קרבנות ופסוקי דזמרה אחר־כך, כי קרבנות הם בחינת רוחא הנ"ל, שהוא בחינת רוח נדיבה - צדקה, שזהו בחינת קרבנות שהם בחינת נדבת לב, כמו שכתוב (שמות כה, ב): "איש אשר ידבנו לבו" וכו', ועל־ידי ההוא רוחא, בחינת קרבנות, משככין חמימות הלב של תאות ממון. ואחר־כך אומרים פסוקי דזמרה, זה בחינת: 'ולבא מקבל ליה בחדוה דנגונא דליואי', כי פסוקי דזמרה הם בחינת 'חדוה דנגונא דליואי', שהם היו עוסקים בשיר על הדוכן, שהם פסוקי דזמרה, כי כל נגינה וזמרה הוא מסטרא דליואי, כידוע (זהר שמות יט.). ועל־כן מתחילין 'הודו' שהם הפסוקים בעצמן שהיו אומרים הלויים לפני הארון כמובא (דברי־הימים־א פרק טז).

ועל־כן אומרים פסוקי דזמרה אחר הקרבנות, כי אחר שזוכין לשבר תאות ממון על־ידי הקרבנות שזהו בחינת 'רוחא נחית וכו'' כנ"ל, אחר־ כך זוכין לבחינת 'חדוה דנגונא דליואי', שהוא בחינת משא ומתן באמונה וכו' כנ"ל, שזהו בחינת פסוקי דזמרה שהם בחינת 'חדוה דנגונא דליואי', כנ"ל.