# כ

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/976/64/20/

ועקר פסוקי דזמרה שהם בחינת עשרה מיני נגינה - נמשכין מבחינת כנור של דוד, שהיתה רוח צפונית מנשבת בו (ברכות ג:), שמשם נמשכין כל פסוקי דזמרה שיסד דוד המלך, עליו־השלום.

וכל זה הוא בחינת היד הנ"ל המבאר בהמעשה הנ"ל, עין שם ענין הנפלא והנורא הזה מה שמבאר שם, שהיה אצל המלך 'יד' שהיתה מפת כל העולמות, הינו לאנד־קארט של כל העולמות, שהיה כתוב שם כל הדרכים וכל הנתיבות ממקום למקום ומעיר לעיר וממדינה למדינה, וכל בני אדם וכו' עם כל המאורעות שיארע להם וכו', וכל הדרכים מעולם לעולם וכו', וכל הדרכים שיש מן הארץ לעלות לשמים, הן הדרך שעלה בו חנוך, הן הדרך שעלה בו משה ואליהו וכו', הכל כאשר לכל היה כתוב על היד הנ"ל, דהינו בשרטוטי היד היה מציר ומבאר כל זה וכו'. שים לבך היטב שם לדברים האלה, ותעמד מרעיד ומשתומם ותתבונן נפלאות אל, הנשמע כזאת וכו'.

והנה מבאר שם, שעקר תקון של המדינה הנ"ל שנפלו לתאות ממון עם תקון כל שאר הכתות הנ"ל, הכל היה על־ידי היד הנ"ל, ששם היה כתוב הדרך שיש להגבור לקבל גבורתו, שעל־ידי הדרך הזה דיקא יכולין להוציא מתאות ממון, וכן היו כתובים שם כל הדרכים של כל אנשי המלך הנ"ל, מהיכן יקבל כל אחד ענינו ומדתו מה שהוא צריך, כגון המליץ הראה לו המלך הדרך מהיכן יקבל מליצה דקדשה, וכן החכם, וכן כלם, וכל אלו הדרכים היו כתובים על היד הנ"ל, ועל־ידי־זה תקנו אחר־כך את כל הכתות שנתעו כנ"ל, כי כל אחד תקן הכת שלו על־ידי מדתו בקדשה, שקבל על־ידי דרכו שהשיג וקבל מן המלך על־ידי היד הנ"ל, ששם היו כתובים הדרכים כנ"ל. נמצא, שעקר התקון של כל הכתות הנ"ל, ובפרט תקון תאות ממון שהוא העקר, הכל היה על־ידי היד הנ"ל.

וזה בחינת פסוקי דזמרה, שהם בחינת היד הנ"ל שכתובים שם כל הדרכים וכל העולמות וכל אשר בהם וכו'. כי פסוקי דזמרה הם נמשכין מבחינת כנור של דוד כנ"ל, שעקרן נמשך מבחינת היד, בבחינת (שמואל־א טז, טז): "ונגן בידו וטוב לך", וכמבאר זה בהתורה 'ויהי מקץ' (סימן נד) שנגון וזמרה הם בחינת 'יד', בחינת: "ונגן בידו" וכו'. כי בהפסוקי דזמרה אנו מהללים ומשבחים אותו יתברך על כל ברואי מעלה ומטה, על כל אשר פעל ועשה ויצר וברא והאציל את כל הנאצלים והנבראים והנוצרים והנעשים, כמו שנזכר כמה פעמים פלאות הבריאה כלה בפסוקי דזמרה, כמו שכתוב (תהלים קמו, ו): 'עשה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם' וכו'. ובפרט במזמור "הללו את ה' מן השמים" (תהלים קמח א-ז), ששם חושב הכל, כמו שכתוב: "הללו את ה' מן השמים, הללוהו במרומים וכו', הללוהו שמי השמים וכו', כי הוא צוה ונבראו וכו', הללו את ה' מן הארץ" וכו'. ועל־ידי שאנו מזמרים להשם־יתברך, ומשבחין ומפארין אותו יתברך על כל הבריאה, ומגלין ומפרסמין ומודיעין לכל כי הוא יתברך ברא הכל, כמו שכתוב: "כי הוא צוה ונבראו" וכו' - על־ידי־זה מגלין ומאירין הדרכים והנתיבות של כל העולמות כלם, שזהו בחינת היד הנ"ל שהוא הלאנד־קארט של כל העולמות.

כי כל הדרכים והנתיבות שיש ממקום למקום מעיר לעיר ומכפר לכפר וממדינה למדינה ביבשה ובים, וכן מעולם לעולם, מן הארץ לשמים ומשמים לשמי השמים וכו', הכל הוא בחינת חבור והתאחדות בפרטי הבריאה שנתאחדין ונתחברין יחד זה בזה וזה בזה, כדי שיוכלו לעלות למעלה מעלה בדרך העולה בית אל, בדרך הקדש מעולם לעולם, כדי שיחזרו ויכללו בשרש האחדות, שהוא הבורא היחיד יתברך שמו, שזה עקר תכלית הכל. כי על־ידי הדרכים שיש ממקום למקום, על־ידי־זה נתחברין ונתאחדין אלו שני המקומות יחד, כי הדרך מחברן יחד וכוללם יחד, כי על־ידי הדרך שממקום למקום על־ידי־זה יכולין להביא השפע שבזה המקום למקום אחר, וכן להפך, כגון במקום זה שפע התבואה הרבה, ובמקום אחר שפע המלבושים הרבה, ומוליכין סחורות התבואה לשם, ומשם מוליכין לכאן סחורות המלבושים, וכיוצא בזה בכל המקומות, ועל־ידי־זה נתחברין זה בזה ונתאחדין יחד, וחיים ונשפעים זה מזה.

נמצא, שכל הדרכים הם בחינת חבור ואחדות המקומות יחד, ועקר הכונה בשביל התכלית כדי שיכללו יחד זה בזה, כדי שיוכלו לחזר לשרשן להכלל באחד כנ"ל. ורק זה נקרא בשם 'דרך', כי מי שהולך באיזה דרך בגשמיות או ברוחניות שלא בשביל כונה זו, חס ושלום, אף־על־פי שנדמה לו שהולך בדרך הישר לאותו המקום ואינו תועה בדרך, אף־על־פי־כן באמת אין תועה בדרך יותר ממנו, בבחינת (משלי יד, יב): "יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות". כי בודאי ההולך בדרך הישר ומכון למקום גדודי חיות ולסטים, אף־על־פי שזה הדרך כבושה וסלולה, בודאי אין משגע ופתי ותועה בדרך עקומה יותר ממנו, מכל שכן וכל שכן כשאדם תועה מדרך השכל והולך בדרך חטאים, והולך למרחקים לסחורה ואינו מכון בשביל התכלית בשביל השם־ יתברך, אף־על־פי שנדמה לו שהולך בדרך הישר לברעסלא או לליפסיק - אף־על־פי־כן באמת בודאי אין דרך עקומה מזה, מאחר שמאבד את עולמו הנצחי על־ידי־זה, וטוב יותר היה לו להיות תועה ביערים ומדבריות ולבלי לעבר על מצו‍ת ה', מלילך בדרך הזה המטרידו משני עולמות, חס ושלום.

הכלל, כי עקר הדרך שנקרא בשם 'דרך' הוא הדרך של צדיקים וכשרים, כי "דרך רשעים תאבד" (תהלים א, ו), שדרכם אבודה, כי אינו נקרא בשם 'דרך' כלל, אף־על־פי שנדמה להם שהוא דרך הישר לפניהם, מאחר ש"אחריתה דרכי מות", רחמנא לצלן, כנ"ל.

ועל־כן בפסוקי דזמרה שאנו מגלין ומודיעין שהשם־יתברך ברא הכל מראש ועד סוף, ופורטין רב פרטי הבריאה, בזה אנו מגלין כל הדרכים של כל הבריאה. כי עקר כל הדרכים בשרשן נמשכין משרש האחדות, ששם הכל אחד בתכלית האחדות, ומשם יפרד כל הבריאה למיניהם למקומותם במושבותם. וכפי הצנור והנתיב שדרך שם מקבל זה המקום חיות משרש האחדות, כמו כן הולכין מזה המקום צנורות ונתיבות ודרכים למקום אחר הסמוך אליו בשרשו, וכן ממקום למקום, ועל־ידי אלו הדרכים הם מתחברין יחד, כדי שיוכלו לחזר ולהתאחד ולעלות לשרשם לתכלית האחדות כנ"ל, נמצא, שכל הדרכים נמשכין משרש האחדות, ועל־כן כשאנו פורטין את הבריאה בפסוקי דזמרה, ומגלין "כי הוא צוה ונבראו" וכו', על־ידי־זה נתגלין כל הדרכים והנתיבות שכלם נמשכין משרש האחדות שהוא הבורא היחיד יתברך, ועל־כן על־ידי פסוקי דזמרה נתגלה ומאיר בחינת 'יד ה'', שהוא בחינת היד הנ"ל ששם כתובים כל העולמות עם כל הדרכים שלהם וכנ"ל. וכן מבאר על־פי כונות, שפסוקי דזמרה הם בחינת 'חסד־גבורה־תפארת', שהם בחינת 'ידים', הינו בחינת היד הנ"ל, כנ"ל.

ועל־ידי היד הזאת שהוא בחינת פסוקי דזמרה, על־ידי־זה נתגלין כל דרכי הקדשה, ועל־ ידי־זה נתתקנין כל הכתות הנ"ל על־ידי המלך ואנשיו שהם עשרה, שזהו בחינת עשרה הללויה שאומרים, בחינת עשרה הלולים שבמזמור "הללו אל בקדשו". ועקר להכניע תאות ממון כנ"ל, כי עקר ברור ותקון העשירות הוא על־ידי בחינת פסוקי דזמרה, שהם בחינת כנור של דוד כנ"ל שהיתה רוח צפונית מנשבת בו, ורוח צפונית הזה המנשב בכנור של דוד ומנגן, שזה בחינת פסוקי דזמרה, על־ידי־זה נתברר ונתתקן העשירות שנמשך מצפון, כי "מצפון זהב יאתה" (איוב לז, כב), ועל־כן עקר תקון העשירות הוא על־ידי פסוקי דזמרה, שהוא 'חדוה דנגונא דליואי' כנ"ל. וזהו (דברי הימים־א כט, יב): "והעשר והכבוד מלפניך ואתה מושל בכל ובידך כח וגבורה ובידך" וכו', כי עקר תקון העשירות דקדשה הוא על־ידי בחינת 'יד', הינו בחינת היד הנ"ל.