# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/976/64/3/

למשל, הכת שאמרו שעקר התכלית הוא כבוד, והיה להם הוכחות וסברות רבות על זה, זה הטעות נמשך מנפילת הכבוד דקדשה. כי יש כבוד דקדשה, שהוא כבוד השם־יתברך וכבוד תורתו הקדושה וצדיקיו האמתיים, שכל העולמות נבראו בשביל זה הכבוד, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא לח.): 'כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו לא בראו אלא לכבודו, שנאמר (ישעיה מג, ז): "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו"', וכמבאר בכמה תורות בדברי רבנו ז"ל שכבוד דקדשה הוא שרש כל הבריאה, שרש כל הנפשות, בחינת (בראשית מט, ו): "בסדם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבדי" וכו' (סימן נט), עין שם בהתורה על פסוק 'ואיה השה לעלה' (בסימן יב), ובהתורה 'חבלים נפלו לי בנעמים' (בסימן עא) בלקוטי תנינא, ובשאר מקומות (סימן סז, א).

ומחמת שכבוד דקדשה הוא שרש כל הבריאה שנברא בשביל הכבוד, על־כן מעת שהיה שבירת כלים ומיתת המלכים, שאז נפלו כל המדות הקדושות למטה, ואז נתבלבלו כל העולמות כלם, כידוע (עץ־חיים, שער שבירת הכלים), שזהו בחינת מה שכתוב בהמעשה הנ"ל, שפעם אחת היה רוח סערה שבלבל והפך את כל העולם כלו וכו', שכל זה הוא סוד בחינת שבירת כלים וכו', שאז נתבלבלו כל העול מות ונתהפכו מסדרן האמת, כידוע. ועל־כן אז אחר הרוח סערה הנ"ל שהוא בחינת שבירת כלים, אז נתהוו כל הכתות רעות המבארין שם, שנתעו ונבוכו בדעות זרות שלהם, שכל זה נמשך מנפילת הניצוצות ממדות הקדושות שנפלו אליהם על־ידי שבירת כלים, שעל־ידי־זה טעו והפכו האמת מהפך אל הפך, ואמרו, שעקר התכלית הוא כבוד, מה שבאמת אדרבא! הדבר הוא בהפך ממש. כי עקר התכלית של הבריאה הוא רק כבוד השם־יתברך ותורתו וצדיקיו האמתיים, שאי אפשר לזכות לזה כי אם כשממעטין בכבוד עצמו לגמרי, ובורחים מן הכבוד לגמרי באמת, ויודעין פחיתותו ושפלותו, והוא "נבזה בעיניו נמאס ואת יראי ה' יכבד" (תהלים טו, ד), אז דיקא יזכה להגיע אל התכלית האמתי לעתיד להכלל בכבוד ה' באמת, בבחינת (ישעיה נח, ח): "כבוד ה' יאספך", בחינת (שמואל־א ב, ל): "כי מכבדי אכבד" וכו', שאין אדם זוכה לזה כי אם כפי מה שמבטל כבודו באמת לגמרי, ומשתדל ומתיגע כל ימיו להרבות כבוד המקום, שהוא כבוד התורה והצדיקים האמתיים, ואינו חושש על כבוד עצמו כלל וכו', כמבאר במקום אחר (בסימן ו'). והם הפכו האמת מהפך אל הפך, ואמרו, שעקר התכלית הוא כבוד, לרדף אחר הכבוד, חס ושלום, רחמנא לצלן מהאי דעתא.