# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/976/64/6/

וכן הכת שאמרו שזה שאוכל מעט ואינו נזון ממאכלים של שאר בני אדם הוא ראוי להיות מלך, ובחרו להם לפי שעה עשיר למלך, זה הענין יכולין להבין קצת ענין הטעות הזה מהיכן נמשך. כי יש צדיקים אמתיים שהם קדושים באמת, ושברו תאות אכילה באמת לגמרי, עד שאינם יכולים לאכל כי אם מעט דמעט, וגם זה המ עט שאוכלין - הוא בקדשה נוראה, עד שכל מאכלם ומזונם אינו מאכל ומזון שהעולם נזונין ממנו, כי מאכלם הוא בבחינת מן, שהוא בחינת (תהלים עח, כה): "לחם אבירים אכל איש", שהוא מזון שהמלאכי השרת נזונין ממנו (יומא עה:), והוא בחינת מאכל הצדיקים האמתיים, בבחינת (מכילתא בשלח יז): 'לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן', וכמבאר בספר האלף־בית (אות אכילה חלק ב' אות ה'): 'מי שלמודו במחין זכים עד שהוא נזון ממאכל שהמלאכים נזונין ממנו' וכו', וכן מבאר בדבריו ז"ל, שיכולין לזכות על־ידי רבוי התבודדות וכסופין להשם־יתברך שעל־ידי־זה עושה נפשות וכו', ועל־ ידי־זה זוכין שיהיה כל מאכלו בבחינת 'לחם הפנים'. כמבאר בהתורה 'אית לן בירא בדברא' (סימן לא), וכן מבאר בהתורה 'תפלה לחבקוק' (סימן יט) שעל־ ידי שלמות לשון הקדש, שעל־ידי־זה זוכין לשמירת הברית, על־ידי־זה זוכין שכל מאכליו ותענוגיו אינו כי אם מההתנוצצות האותיות הקדושים שבאותו הדבר שהוא אוכל ושותה וכו'. נמצא, שזה הצדיק שזוכה לזה אינו אוכל ושותה מאכל ומשקה של שאר בני אדם כלל, רק הוא אוכל ושותה אותיות קדושות שהם בחינת נפשות קדושות, שהוא בחינת פנימיות חיות המאכל, שמשם עקר החיות הפנימי וכו'. וכבר מבאר אצלנו מעשה נוראה מענין הצדיק שזכה לזה, שראה בשעת אכילתו שכל הלחם שהיה מנח לפניו היה כלו אותיות וכו'.

נמצא, שיש צדיקים אמתיים גדולים כאלו שמאכלם אינו כלל מאכל של זה העולם, ומזה נמשך הטעות של הכת הנ"ל שאצלם נפל האמת כנ"ל, עד שבחרו בצבועים ושקרנים המתדמין עצמן כקוף בפני אדם, ומרגילין עצמן לאכל מעט מחמת גדלות וגסות הרוח, כדי להתכבד ולהתיקר על־ידי־זה, מחמת שרואין שזה הדבר חשוב עכשו, ובשביל זה מקבלין אותו לרבי ומנהיג, כשרואין שאוכל מעט בדקות בחן של שקר, אשר באמת עדין לא התחילו לילך בדרכי ה', ועדין לא נגעו בהקדשה ובהתורה הקדושה כלל, ועדין לא התחילו לשבר שום תאוה ומדה כלל, וגם אפלו תאות אכילה עדין לא התחילו לשבר כלל, רק ממעטים באכילה בשביל כבוד. וכל זה ויותר מזה מרמז בדברי רבנו ז"ל בהמעשה הנ"ל, בהכת שטעו בו ובחרו להם שראוי לקבל מלך מי שיש לו שפע מזונות הרבה, ואינו נזון ממזונות של שאר בני אדם, רק ממזונות דקים וכו'; והבן.