# ח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/976/64/8/

וכן הכת שאמרו שעקר התכלית שמחה ושכרות, מבאר גם כן קצת. כי שמחה דקדשה הוא בודאי דבר גדול מאד, דהינו לשמח בה' ובתורתו הקדושה, שזה עקר שלמות העבודה, כמו שכתוב (דברים כח, מז): "תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה" וכו'. כי שמחה דקדשה היא הנקדה הקדושה של כל המצו‍ת, כמו שכתוב (תהלים יט, ט): "פקודי ה' ישרים משמחי לב", כי העקר הוא לזכות לשמח בה', בבחינת (שם קד, לד): "אנכי אשמח בה'", וכמו שכתוב (שם לג, כא): "כי בו ישמח לבנו" וכו', וכתיב (שם מג, ד): "ואבואה וכו' אל אל שמחת גילי", וכתיב (שם לב, יא): "שמחו בה' וגילו צדיקים", וכתיב (שם צז, א): "ה' מלך תגל הארץ וכו', ישמחו השמים ותגל הארץ" וכו', ועל זה אמר שלמה המלך, עליו־השלום (קהלת ח, טו): "ושבחתי אני את השמחה, אשר אין טוב לאדם וכו' כי אם לאכול ולשתות ולשמח", שדרשו רבותינו ז"ל (זהר פקודי רנה.): 'לאכול ולשתות ולשמוח בשבתות וימים טובים'.

כי באמת מי שהוא בכלל האמונה הקדושה האמתיית, יש לו לשמח כל ימיו בכל עת ובכל רגע, כשיזכר את עצמו הטובה והחסד הנפלא שעשה השם־יתברך עמנו על־ידי משה רבנו עליו־השלום, אשר פתח את עינינו והמשיך עלינו את האמונה הקדושה להאמין בה' ובמשה עבדו, לקים תורתו ומצו‍תיו הקדושים בכל יום, אשר 'אפלו פושעי ישראל מלאים מצו‍ת כרמון' (ברכות נז.), וכלנו מאמינים באלקים חיים ומלך עולם, חי לעד וקים לנצח, אדון כל, לעלא מן כלא ולית לעלא מיניה (למעלה מן הכל ואין למעלה ממנו), יתברך שמו בפי כל חי לנצח. ואי אפשר לבאר בכתב ובעל פה עצם השמחה הזאת, כי "לגדלתו אין חקר" (תהלים קמה, ג), כי השמחה הזאת הוא לכל חד כפום מה דמשער בלביה, בבחינת: "נודע בשערים בעלה" וכו' (משלי לא, כג), כמבאר מזה במקום אחר (בשיחות הר"ן א').

ומהשמחה הקדושה הזאת, כשנפגמת, חס ושלום, מזה נשתלשל הטעות של הכת הנ"ל שבחרו בהשמחה של הוללות ושכרות, שעל זה נאמר (קהלת ב, ב): "ולשמחה מה זה עשה", וכמו שאמרו רבותינו ז"ל בפרק במה מדליקין (שבת ל:): '"ולשמחה מה זה עשה" - זו שמחה שאינה של מצוה, "ושבחתי אני את השמחה" - זו שמחה של מצוה, ללמדך שאין השכינה שורה מתוך עצבות וכו' אלא מתוך שמחה של מצוה'.