# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/976/65/2/

וזהו בחינת 'תפלות אבות תקנום' (ברכות כו:). כי עקר התפלה בבחינת אבות כנ"ל, כי על־ידי התפלה בכח נתחדש השבועה לאבות כנ"ל, כי השלשה אבות הם בעצמן בבחינת תקוני מעלות התפלה המבארים בתורה הזאת.

כי 'אברהם' איש החסד - הוא עקר ההתחברות ודבקות להשם־יתברך שזוכין על־ידי התפלה, כי אברהם בחינת חסד שהוא אהבה והשתוקקות והתחברות ודבקות להשם־יתברך, שכל זה בחינת חסד ואהבה, בחינת אברהם, כי אברהם הוא הראשון שהתחיל לעסק בתפלה בשלמות ולהמשיך דרך התפלה בעולם, כי הוא התחיל להמשיך האמונה בעולם שהיא בחינת תפלה, וכמבאר בכמה מקומות בדבריו ז"ל (סימנים ז, ט ועוד).

'יצחק' - הוא בחינת גבורות, בחינת כח וגבורה, שמתפללין בכח גדול ובגבורה גדולה כדי להכניע ולשבר מלכות הרשעה, הינו גדלות שעולה על הלב בשעת התפלה. כי באברהם ויצחק היה עדין אחיזת מלכות הרשעה, שהם עשו וישמעאל שיצאו מהם, ועל־כן צריכין להמשיך בחינת גבורות יצחק הקדושים, שהם בחינת מה שמתפללין בכח וגבורה - כדי להכניע ולבטל מלכות הרשעה שהוא מלכות עשו וישמעאל, שלא יבטלו התפלה על־ידי מחשבות של גדלות וכנ"ל.

ועל־כן היה עקר קיום העולם על־ידי עקדת יצחק, כי עקדת יצחק זה בחינת מסירת נפש שמסר נפשו למות בשביל השם־יתברך. וזה בחינת תפלה בכח, שצריכין להניח כל כחו וחיותו בתוך דבורי התפלה שזה בחינת מסירת נפש, בחינת עקדת יצחק שמסר כל חיותו בשביל השם־יתברך, והכל בשביל לבטל מלכות הרשעה שהם תקף הגבורות דסטרא אחרא שהיו נאחזין בו, שהם בחינת מלכות הרשעה של עשו וישמעאל. ועל־ידי העקדה שהיא מסירות נפש, בחינת תפלה בכח, על־ ידי־זה הכניע ובטל אותם וכנ"ל.

על־כן בכל פעם שרוצים להזכיר לפני השם־יתברך את הברית ואת השבועה שנשבע להאבות, מזכירין אותה על־ידי הזכרת זכות עקדת יצחק, כמו שאומרים בראש־השנה (בתפלת מוסף) וכן בכל יום (בתפלה שקדם אמירת העקדה): 'וזכר לנו ה' את הברית ואת החסד ואת השבועה וכו', ואת העקדה' וכו', כי עקר הזכרת השבועה לאבות היא על־ידי תפלה בכח, שהיא בחינת עקדת יצחק, כנ"ל.

'יעקב' - היה מטתו שלמה בלי שום פסול (פסחים נו.), ועל־כן עקר התקון על־ידי יעקב, כי יעקב הוא בחינת שלמות תקון התפלה שהוא ליחד השכינה עם דודה כנ"ל. וזה זכה יעקב בשלמות, כי זכה למטה שלמה בלי שום פסול, שעל־ידי־זה גרם יחוד וזווג עליון, בחינת (בראשית מז, לא): "וישתחו ישראל על ראש המטה" - שהיתה מטה שלמה, והיתה השכינה שורה על מטתו תמיד, כי גרם יחוד וזווג עליון שהוא בחינת מטה שלמה.

ועל־כן יצא ממנו שנים עשר שבטים, שהם כנגד שנים עשר ברכות אמצעיות שבתפלה, שבהם כלולים כל התחנות ובקשות שהם עקר התפלה. כי שלש ראשונות ושלש אחרונות הם בחינת לפני התפלה ולאחריה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות לד.). אבל עקר התפלה הם שנים עשר אמצעיות, כנגד שנים עשר שבטים שהם בחינת המטה שלמה, בחינת הזווג הנעשה על־ידי התפלה. ואלו השנים עשר אמצעיות הם חוץ ברכת המינים, כי כל השנים עשר אמצעיות שהם כלל התפלה היא להכניע המינים והמלכות הרשעה שהם בחינת גדלות, שהיא בחינת עבודה־זרה ומינות. נמצא, שעקר שלמות התפלה, שהוא היחוד עליון, הוא על־ידי בחינת יעקב.

ועל־כן 'תפלות אבות תקנום', כי כל התפלה צריכה להיות כלול משלשה אבות - דהינו להתחבר ולהתדבק להשם־יתברך וכו', שזהו בחינת אברהם, ולהתפלל בכח וגבורה וכו' שזהו בחינת יצחק, והעקר ליחד קדשא בריך הוא ושכינתיה בשלמות, שזהו בחינת יעקב שזכה למטה שלמה, כנ"ל.