# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim1/976/65/3/

והנה בארנו, ששנים עשר אמצעיות הם כנגד שנים עשר שבטי בני יעקב, שהם בחינת מטה שלמה, שהם עקר התפלה. ועתה נבאר בחסדי ה' בפרטיות שנים עשר ברכות אמצעיות, איך הם כנגד שנים עשר בני יעקב.

ברכה ראשונה מהשנים עשר אמצעיות היא אתה חונן לאדם דעת - היא כנגד ראובן. כי ראובן על שם הראיה, כמו שכתוב (בראשית כט, לב): "כי ראה ה' בעניי", וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ז:): 'ראו בן' וכו'. וראיה הוא בחינת הדעת, כמו שכתוב (קהלת א, טז): "ולבי ראה הרבה חכמה ודעת", וכמו שכתוב (בראשית ג, ז): "ותפקחנה עיני שניהם", ופרש רש"י לענין הדעת - כי עינים על שם החכמה נאמר.

השיבנו - כנגד שמעון, שנקרא על שם (שם כט, לג): "כי שמע ה' כי שנואה אנכי", זה בחינת הבעל־תשובה שנלכד תחלה בחטאים ועל־כן הוא שנוא בעיני ה' ובעיני עצמו, וכשהשם־יתברך עוזרו מתעורר בתשובה, אזי השם־יתברך מרחם עליו על בזיונו שהוא שנוא כל־כך, בבחינת: "כי שמע ה' כי שנואה אנכי", בחינת (תהלים לח, ח): "כי כסלי מלאו נקלה" וכו', שהוא מבזה ונקלה בעיני עצמו, בחינת (משלי יד, כ): "גם לרעהו ישנא רש" - שהוא הרש מתורה ומעשים טובים. ועל זה מבקשים שהשם־ יתברך ירחם וישמע כי שנואה אנכי על־ידי מעשי הרעים, ויחזירני בתשובה שלמה לפניו.

וזה בחינת (דברים לג, ז): "שמע ה' קול יהודה ואל עמו תביאנו", שנאמר לענין תשובה של יהודה שהתודה ושב בתשובה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה ז:): 'מי גרם לראובן שיודה? יהודה' וכו', וראובן הוא הראשון שהתחיל בתשובה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה פד, יט): 'אתה פתחת בתשובה תחלה' וכו'. נמצא, שפסוק "שמע ה' קול יהודה" מדבר בתשובה, שישמע קול ישראל המכנים על שם יהודה ויחזירם בתשובה, ובאלו התבות "שמע ה'" רמז ברכה לשמעון כמו שפרש רש"י שם, נמצא ש"שמע ה'", בחינת שמעון, הוא בחינת תשובה וכנ"ל. ועל־כן ברכת 'השיבנו' כנגד שמעון.

סלח לנו - כנגד לוי, שהם הלוים והכהנים בני לוי העוסקים בעבודת בית־המקדש תמיד, לכפר ולסלח עון ישראל, כי כל עבודת בית־המקדש וקרבנות הכל לכפר ולסלח עו‍נות ישראל.

ראה נא בענינו - שהוא ברכת 'גואל ישראל' כנגד יהודה, שממנו יצא משיח שהוא גואל ישראל, גואל צדק.

רפאנו - כנגד יששכר, שהיו עוסקים בתורה הרבה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא כו.), והתורה היא רפואה לכל, כמו שכתוב (משלי ג, ח): "רפאות תהי לשרך".

ברך עלינו - שהוא ברכת הפרנסה כנגד זבולון, שהיו עוסקים בפרקמטיא להספיק פרנסה ליששכר העוסקים בתורה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה צט, ט), ועל־כן הם צריכים ברכת הפרנסה.

תקע בשופר - שהוא קבוץ נדחים, כמו שאומרים 'מקבץ נדחי עמו ישראל', כנגד שבט דן, שהיה "מאסף לכל המחנות" (במדבר י, כה) דקדשה, שזהו בחינת קבוץ נדחים. כי עמלק היה רודף תמיד אחרי מחנה דן, כי עמלק הוא בחינת פגם הברית, בחינת מקרה לילה, רחמנא לצלן, כמו שכתוב (דברים כה, יח): "אשר קרך בדרך", שמשם כל הנדחים, כידוע. ועל זה עקר התפלה שהשם־יתברך ירחם עלינו ויקבץ נדחינו בגשמיות ורוחניות, דהינו שיקבץ ויאסף לתוך מחנה ישראל הקדושה כל הניצוצות הנדחים על־ידי פגם הברית, שכל התקון הזה הוא בבחינת מחנה דן, שהוא מקבץ ומאסף לכל המחנות, להכניס כל הנחשלים והנדחים לתוך מחנה ישראל הקדושה. נמצא ש'מקבץ נדחי עמו ישראל' הוא כנגד דן.

השיבה שופטינו ויועצינו וכו' - כנגד נפתלי, בבחינת (בראשית מט, כא): "נפתלי אילה שלחה הנתן אמרי שפר", שהם אמרים נאים לברר המשפט והעצה על מכונה, וכמבאר במדרש רבה סדר ויחי (פרשה צח, יז): "הנתן אמרי שפר" - 'אמרי שופר, שהם משפרין אמרים שנתנו בשופר ובתרועה. את מוצא, בשעה שעלו לקבר את יעקב אבינו, באו בני חת להתעורר עמהן על הקבורה, ורץ נפתלי כאילה והביא את הספר ממצרים ושפר על־ידו', ופרש המתנות כהנה: 'ושפר' - השקיט המריבה שביניהם, ועין שם בהמתנות כהנה. וזה בחינת ברור המשפט שמשקיט המריבה, שנעשה על־ידי נפתלי ש'נותן אמרי שפר', שהם דברי תורה שנתנו בשופר ובתרועה, וכמו שפרש המתנות כהנה שם. ועל־כן זכר שופר ותרועה, שהוא בחינת ראש־השנה שהוא יום שופר ותרועה, שאז הוא יום המשפט. וזה בחינת (דברי הימים־א יב, לה): "ומנפתלי שרים אלף", כמובא זה הפסוק במדרש שם, כי הם שרים שמוציאין ומבררין המשפט לכל, כי הם נותנים 'אמרי שפר' לברר המשפט והעצה להשקיט המריבה וכנ"ל. ועל־כן 'השיבה שופטינו' כנגד נפתלי.

ואז מתחיל עלית המלכות. כי עקר המלכות הוא המשפט שיוצא ממנו, כמו שכתוב (משלי כט, ד): "מלך במשפט יעמיד" וכו'. ועל־כן מזכירין בברכה זאת דיקא שם מלכות, כמו שאומרים: 'מלך אוהב צדקה ומשפט', כי עקר תקון שלמות המלכות על־ידי משפט. ועל־כן מתפללין אז תכף ברכת המינים, שיעקר המינים ומלכות הרשעה שלא יתגברו כנגד מלכות דקדשה, הינו שלא יתגבר חס ושלום הגדלות שהוא בחינת מינות ועבודה־זרה, בחינת מלכות הרשעה, שלא יתגבר על מלכות דקדשה שהיא התפלה, וכנ"ל.

על הצדיקים - כנגד יוסף שנקרא צדיק. (זהר נח נט, ב).

ו לירושלים - כנגד בנימין, כי ירושלים היה בחלקו של בנימין. (יומא יב ע"א).

את צמח דוד וכו' - כנגד גד, שממנו יצא אליהו שהוא יקרב הגאלה, וכל צמיחת קרן ישועה על־ידו. וכמו שכתוב במדרש פרשה צ"ט סדר הנ"ל לענין דן: 'כיון שראה אותו יעקב אמר: "לישועתך קויתי ה'" (בראשית מט, יח), אין זה מביא את הגאלה אלא מגד, שנאמר (שם פסוק יט): "גד גדוד יגודנו והוא יגד עקב", לאותו שהוא בא בעקב, "הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא" (מלאכי ג, כג) שהוא משבט גד'. זה שאנו מתפללין בברכת את צמח: 'כי לישועתך קוינו כל היום', הינו בחינת "לישועתך קויתי ה'" הנ"ל שאמר יעקב, שנסמך לברכת "גד גדוד יגודנו", הינו שעתה אנו מקוים רק לישועתך על־ידי זרע גד שהוא אליהו, שיבא בקרוב ויבשרנו הגאלה וכנ"ל. ועל־כן 'את צמח' כנגד גד.

שמע קולנו - כנגד אשר, שנקרא על שם (בראשית ל, יג): "באשרי כי אשרוני בנות". כי כשהשם־ יתברך שומע תפלת ישראל, אזי הכל רואין מעלת ישראל והכל מאשרין אותם, בבחינת (תהלים קמד, טו): "אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו", ששומע תפלתם בכל קראם אליו, בחינת (דברים לג, כט): "אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה'", ששומע תפלתם ומושיעם תמיד. ועל־כן ברכת שומע תפלה כנגד אשר.

הלכות תפלה הלכה ו' - נכללת בהלכות ברכת השחר הלכה ה'.

ראשי פרקים

שיכים להלכות תפלה הלכה ו' שנכללת בהלכות ברכת השחר הלכה ה' על־פי 'ואת הערבים' סימן ד' לקוטי תנינא.

"הושיעה ה' וכו' כי פסו אמונים וכו', אשר אמרו ללשננו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו" (תהלים יב, ב-ה). כי הדבור יש לו כח גדול, כמו שכתבתי שם (באות עו) על מאמר רבותינו ז"ל (במדבר רבה כ, ד): 'אף אנו באין עליו באדם שכחו בפיו' וכו'.

"ויעמד פנחס ויפלל וכו' ותחשב לו לצדקה" (תהלים קו, ל-לא), כי פנחס קנא אז קנאת ה' צבאות שנחשב לצדקה וכו'.

"ואברהם זקן בא בימים" (בראשית כד, א) - 'דסיב ועל ביומין' שהיה מתחדש בכל יום וכו'. תלמידיו של אברהם אבינו, עין טובה וכו', ההפך - תלמידיו של בלעם הרשע, עין רעה וכו' (אבות ה, יט). כי אברהם זכה למה שזכה רק על־ידי רצון הטוב שהיה מוציאו בפיו וכו', וזה בלעם לעמת זה התגבר ברצונות רעים והוציאם בפיו. ומה בין תלמידיו וכו', כי הלא שניהם פועלים פעלות כרצונם בזה העולם, אבל "אחרית לאיש שלום" ו"אחרית רשעים נכרתה" (תהלים לז, לז), כי 'תלמידיו של אברהם אבינו, עליו־ השלום נוחלין העולם הזה וכו', ותלמידיו של בלעם הרשע יורדים לבאר שחת וכו''. וזה שאמרו רבותינו ז"ל במדרש רבה (בראשית רבה ג, ח): 'אור - אלו מעשיהם של צדיקים, חשך - אלו מעשיהם של רשעים, ועדין איני יודע באיזה מהם חפץ, תלמוד לומר (בראשית א, ד): "וירא אלקים את האור כי טוב"'. "כי מקרה אחד לצדיק ולרשע" וכו' (קהלת ט, ב), "אך מי יודע רוח האדם העלה וכו', ורוח הבהמה הירדת" וכו' (שם ג, כא), "ואיך ימות החכם עם הכסיל" (שם ב, טז).

"מה אקב לא קבה אל, ומה אזעם לא זעם ה'" (במדבר כג, ח), כי באותן ימים לא כעס (ברכות ז.), כי משה בכחו המשיך אז דיקא עת שיהיה רק רצון הפך הזעם וכו'.

"כי מראש צרים אראנו ומגבעות אשורנו" (במדבר כג, ח) - שהם האבות והאמהות, שכל עבודתם היה רק רצון טוב. וזה בחינת "צורים", בחינת (תהלים עג, כו): "צור לבבי וחלקי אלקים לעולם". וזה בחינת "גבעות", בחינת (שיר־השירים ד, ו): "הר המר וגבעת הלבונה", מקום הבית־המקדש, ששם עלה הכל לרצון, כי שם אור הפנים וכו' שעולין לשם בשלשה רגלים. וצור וגבעה הם חזקת, חזקים מאד וגבוהים ורמים מאד, כי הרצון עולה על הכל. ואצל הסטרא אחרא להפך, שהעמידו פסיליהם על גבעה גבוה וכו', ולבם חזק מצור להשכיל אל האמת. אבל זרע אברהם וכו' הם חזקים כצור ברצונם הטוב, ועולים למעלה מכל ההרים והגבעות, שהם בחינת הידיעות שהם גבוהים מהשכל, בחינת מקיפים שהם גבוהים ורמים, שעל־ידי־זה נתפקרו הרבה, רחמנא לצלן, אבל ישראל בני האבות עולים על כלם, כי הם נקראים עבריים, והעקר על־ידי הרצון וכו'.

"הן עם לבדד ישכן" (במדבר כג, ח), שהם מתבודדין בינם לבין עצמן, ומישבין עצמן היטב היטב מה יהיה בסופם ותכליתם, שזה כל ענין ההתבודדות והשיחה בינו לבין קונו. "ובגוים לא יתחשב" - שאינם חושבים בדעתם מעשה הגוים שרודפים אחר הממון שהוא בחינת שמד ועבודה־זרה. "מי מנה עפר יעקב" - מה שנעשה מכל פסיעה ופסיעה מזה וכו'. "ומספר את רבע ישראל", בחינת ארבעה דגלים, בחינת ד' דאחד וכו'. "תמת נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמהו" - כי עקם את פיו והכרח להודות, שבעת המיתה והאחרית והסוף, אז יבינו החלוק שבין ההולך בדרכו ובין ההולך בדרך אבותינו המחזקים את הרצון וכו'.

תם ונשלם שבח לאל בורא עולם, ברוך הנותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה.