# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1104/61/2/

ועל־כן המנהג שתהיה ההודאה בשעת התפלה בשעת קריאת התורה (ארח חיים, סימן ריט, סעיף ג), כדי שיהיה נשלם הדבור על־ידי תורה ותפלה, שהם קוי האמת שמאירים על־ידי ההודאה ומשלימים רבוע הדבור כנ"ל. כי על־ידי תודה הודאה, על־ידי־זה מאיר האמת ברבוע הדבור על־ידי שלשה שמות, שהם בחינת תורה ותפלה ושדוכים כנ"ל, ועל־כן ההודאה של ארבעה הצריכין להודות הוא בשעת תורה ותפלה, דהינו בשעת קריאת התורה שהוא בשעת התפלה, שעל־ידי־זה מאיר בחינת תורה ותפלה, שהם בחינת שני שמות של האמת כנ"ל. וגם בחינת שדוכים וזווגים נעשה גם כן על־ידי מנין עשרה, כי צריך לאודויי באפי עשרה (שם), וכל מקום שיש עשרה - יש קדשה, כי 'אין קדשה פחות מעשרה' (מגלה כג:). וכשיש קדשה על־ידי עשרה - זה בחינת שדוכים וזווגים, בחינת קדושין ממש, כי כל הזווגים וקדושין הוא בחינת שממשיכין קדשה, בחינת יו"ד, לבחינת מלכות, כידוע (תקוני זהר תקון יב, כז.).

נמצא, שעל־ידי עשרה נעשה בחינת זווגים, בחינת קדושין, שהוא בחינת שם השלישי של אמת המאיר ברבוע הדבור כנ"ל. גם איתא שם במאמר הנ"ל (אות ד): שהדבור נשלם על־ידי שדוכים, כי 'עשרה קבין שיחה ירדו לעולם, תשעה נטלו נשים, ואחד כל העולם' (קדושין מט:), וכשיש זווג ושדוך - נשלמין חלקי הדבור, עין שם. ועל־כן 'צריכין עשרה לאודויי בפניהם' - כנגד עשרה בחינות הדבור שנשלמין על־ידי התודה על־ידי בחינת שדוכים. כי אלו עשרה קבין שיחה הם כנגד עשרה בחינות שיש בהדבור, כי הדבור הוא בחינת מלכות, שכלולה מעשר, כנודע (תקוני זהר, תקון יח, לה:), וכנגד זה יש בחינת עשרה קבין שיחה וכו'. ועל־כן על־ידי עשרה הנ"ל מאיר בחינת שדוכים, בחינת עשרה חלקי הדבור ונשלם רבוע הדבור, כנ"ל: