# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1104/61/3/

וכשנשלם הדבור, אזי נמשך הקדשה של שבת לששת ימי החל, כמבאר שם. ובשביל זה נוהגין לומר מזמור 'הודו' בערב שבת קדם קבלת שבת, כי על־ידי זה המזמור של ארבעה צריכין להודות, על־ידי־זה נשלם הדבור ונמשך קדשה של שבת לששת ימי החל, וזה אנו צריכין עתה בערב שבת, בסוף הששת ימי החל, לכללם בקדשת שבת - שיהיה נמשך עליהם הקדשה של שבת, וזה נעשה על־ידי ארבעה צריכין להודות שהם מפרשין במזמור 'הודו' הנ"ל. כי הנס של אלו הצריכין להודות - זהו בעצמו בחינת המשכת הקדשה של שבת לששת ימי החל.

כי איתא בדברי רבנו, נרו יאיר, בסימן ר"נ, על מאמר רבותינו ז"ל (ברכות נט.): 'ומוריד שתי דמעות לים הגדול', עין שם היטב. והכלל, שכל הנסי ם והישועות הוא, על־ידי שהשם יתברך ממשיך בחינת השגחה מעלמא דאתי לתוך העולם הזה. כי בעולם הבא יהיה כלו טוב ויתנהג רק על־ידי השגחתו יתברך. אבל עכשו, לפעמים על־ידי העוונות, חס ושלום, נופלים תחת חיוב הטבע, ועקר הנס והישועה שנמשך השגחה מבחינת עולם הבא לתוך העולם הזה, ועל־ידי־זה בא הישועה, עין שם היטב.

נמצא, שאלו הארבעה צריכין להודות על הנסים והישועות שעשה השם יתברך עמהם על־ידי השגחתו יתברך עליהם - זהו בעצמו בחינת המשכת הקדשה של שבת, דהינו עולם הבא שכלו שבת, לששת ימי החל, דהינו העולם הזה. כי עקר הישועה רק על־ידי־זה, על־ידי שנמשך ההשגחה מעולם הבא לעולם הזה כנ"ל, בשביל זה אנו מברכין: 'הגומל לחיבים טובות שגמלנו כל טוב', 'כל טוב' דיקא, בחינת עולם הבא, שהוא כלו טוב, שמשם נמשך הגמול, כי עקר הישועה על־ידי העולם הבא שהוא כלו טוב, שמשם נמשך ההשגחה, שעל־ידי־זה נעשה הישועה כנ"ל.

וזהו בחינת: 'הגומל לחיבים טובות' וכו', כי זהו עקר ההודאה, שהוא יתברך גומל לחיבים טובות. כי באמת מעלת וחדוש הנס שעושה השם יתברך הוא לכאורה תמוה: מה חדוש הוא לפני השם יתברך שיכול לעשות נסים ונפלאות לקרע הים וכיוצא, כי מאחר שהוא יתברך ברא הכל ומחיה ומקים הכל ברצונו, בידו לעשות עם כל העולם כלו כרצונו, להרס ולבנות וכו', ומהו הרבותא והחדוש של הנס? אך איתא (זהר תרומה דף קע): שעקר החדוש של הנסים הוא, כי כשאדם בצרה יש עליו קטרוגים גדולים, והשם יתברך הוא אוהב משפט, וזהו קשה בעיניו יתברך בעצמו להעביר המשפט, שמחיב, חס ושלום, מה שמחיב, חס ושלום. וזה תקף גדלת הנס שהשם יתברך מתגבר ברחמיו העצומים על המשפט והדין, ועושה נס וחסד גדול לפנים משורת הדין.

ונוכל לומר שזהו בעצמו בחינת שנוי הטבע, שזהו מעלת הנס בגשמיות - כמו כן ברוחניות יש שנוי הטבע גם כן על־פי הנ"ל. כי זהו בחינת חיוב הטבע מה שהכל מחיבים אותו לענש, חס ושלום, כי זהו טבע כל הנבראים - שכלם נבראו לשליחותו יתברך לשלם לעושה הרעה כרעתו. וכשאדם חוטא, חס ושלום - כלם מוכנים מיד לשלם לו גמולו, כי זה טבעם. כי כלם נבראו לכבודו יתברך, והם מתקנאים תכף כשאחד פוגע, חס ושלום, בכבודו יתברך. ועל־כן כשאדם בא באיזה צרה, חס ושלום, ואזי יש עליו שונאים וקטרוגים, וזה בחינת חיוב הטבע כנ"ל, שטבע הנבראים כלם מחיבים עליו דין ומשפט על־פי טבעם כנ"ל, והשם יתברך חפץ חסד, ורוצה בקיום העולם - הוא משדד המערכות ומשנה הטבע, הינו שמשנה מה שטבעם מחיב לעשות בו דין, חס ושלום. וזהו תקף הנס, כי זהו באמת חדוש גדול ונפלא מאד, כי זה קשה גם בעיניו יתברך, כמו שמצינו בקריעת ים־סוף שהיה קשה לפניו, כי 'הללו עובדי עבודה־זרה' וכו' (שם).

נמצא, שעקר תקף הנס - מה שהשם יתברך משדד חיוב המשפט והדין, שזהו בעצמו בחינת שנוי הטבע, כנ"ל. וזה ממשיך השם יתברך מבחינת עולם הבא, שאז יהיה כלו טוב, וכל הזדונות יתהפכו לזכיות, ולא יהיה אז שום קטרוג ודין כי יהיה כלו טוב. ועל־כן כשהשם יתברך רוצה עכשו בעולם הזה לעשות נס וחסד עם האדם, אף־על־פי שהוא חיב ואינו כדאי, הוא ממשיך עליו השגחה וטובה מעולם הבא שכלו טוב, שאז לא יהיה שום דין וקטרוג, כי זדונות יתהפכו לזכיות, כנ"ל. והוא יתברך ממשיך זאת הטובה וההשגחה של עולם הבא לתוך עולם הזה, ועל־ידי־זה נעשה לו הנס והישועה. והוא ממש בחינת המשכת ההשגחה מהעולם הבא לעולם הזה לשנות הטבע כנ"ל, כי זהו בעצמו בחינת שנוי הטבע, כנ"ל.

וזהו הגומל לחיבים טובות - הינו כי זהו עקר ההודאה שהוא יתברך גומל לחיבים טובות, שזהו באמת חדוש נפלא ודבר נס - לשדד המשפט והדין כנ"ל. וזהו שגמלנו כל טוב - כי הגמולה נמשך מעולם הבא, שהוא כלו טוב כנ"ל. וזהו בעצמו בחינת פעלות משתנות שנכללין באחד הפשוט, כי כל החיובים והחטאים נמשכין מבחינת פעלות משתנות שמשם אחיזתם, כידוע כמבאר במקום אחר (סימן נא), כי בבחינת אחדות הפשוט - שם כלו טוב, כלו קדש, רק אחיזתם בבחינת פעלות משתנות. ועל־כן כשהשם יתברך גומל לחיבים טובות - נמצא שנכללין החיבים בתוך בחינת עולם הבא שכלו טוב, שמשם נמשך להם הגמולה, בבחינת שגמלנו כל טוב כנ"ל, אזי נכללין פעלות משתנות שמשם אחיזת החיבים כנ"ל, בתוך אחדות הפשוט, שהוא כלו טוב כלו אחד, כנ"ל: