# הלכה ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1104/62/

ארבעה חיבין להודות. חולה שנתרפא, ויורדי הים וכו', והולכי מדבריות, ומי שהיה חבוש בבית האסורים. וסימנך: "וכל הח'י'י'ם' יודוך" וכו' (שלחן ערוך, ארח חיים, סימן ריט):

על־פי המאמר "ואלה המשפטים" המדבר מאמונה (בסימן ז לקוטי חלק א) עין שם. כי אמונה בחינת תפלה, בחינת נסים, שמאמין שיש מחדש ובידו לשנות הטבע. ועקר התפלה, בחינת אמונה, בחינת נסים, הוא רק בארץ־ישראל וכו'. ובשביל זה כשפגם אברהם בארץ־ישראל על־ידי שאמר: "במה אדע" (בראשית טו, ח), על־ידי־זה ירדו יעקב ובניו לגלות מצרים, כי עקר הגלות בשביל חסרון אמונה וכו'. ועקר הגאלה הוא על־ידי אמונה, בחינת (שיר השירים ד, ח): "תבואי תשורי מראש אמנה" וכו'.

אבל לזכות לאמונה הוא על־ידי אמת, כי 'צדק כד אתחברת באמת אתעבידת אמונה' (זהר בלק קצח:). ועקר האמת זוכין רק על־ידי התקרבות לצדיקים אמתיים, על־ידי שמקבל עצתם, שהם בחינת (ירמיה ב, כא): "כלה זרע אמת", בחינת 'תרי"ג עטין דאוריתא' וכו'. ועל־ידי מצות ציצית זוכין להנצל מעצת רשעים, שהם בחינת נאוף וכו', כי ציצית שמירה מנאוף. ועל־כן זוכין על־ידי ציצית לקבל העצות מצדיקים שהם בחינת שמירת הברית, בחינת "כלה זרע אמת", ועל־ידי־זה זוכה לאמונה כנ"ל, ועל־ידי־זה תבוא הגאלה וכו' כנ"ל; עין שם:

וזה בחינת ברכת הודאות הנסים, כי צריכין להודות ולברך לה' על הנסים - כדי לגלות האמונה בעולם, לידע ולהודיע ולהודע, שהשם יתברך מנהיג העולם וברחמיו שנה הטבע ועשה עמו נס, שזה עקר בחינת האמונה כנ"ל, כי נסים, בחינת תפלה, הם בחינת אמונה כנ"ל. וזה בחינת: 'ארבעה צריכין להודות', כי כשנעשה נס ומודין להשם יתברך על זה, ועל־ידי־זה נתגלה אמונה, בחינת תפלה כנ"ל, על־ידי־זה תבוא הגאלה, וזוכין לצאת מן הגלות של הארבע מלכיות, כי עקר הגלות בשביל חסרון אמונה כנ"ל. ועל־כן הם ארבעה שצריכין להודות כנגד ארבע גליות, כי על־ידי ארבעה צריכין להודות, על־ידי־זה נכנעין ונתבטלין כל הארבע גליות. כי עקר הגלות על־ידי חסרון אמונה כנ"ל, ועל־ידי ארבעה צריכין להודות, הינו על־ידי הודאות הנסים, על־ידי־זה נתגלה אמונה כנ"ל, שעל־ידי־זה תבוא הגאלה כנ"ל, כי אמונה הוא בחינת ד' דאחד.

ועל־כן עקר האמונה, הוא על־ידי הצדיק שהוא בחינת אמת כנ"ל, כי הצדיק הוא קוצא דאות ד', כמו שאיתא בתקונים (תקון כא דף נה:). הינו כי עקר קיום האמונה שהוא ד' דאחד, הוא על־ידי הצדיק שהוא בחינת 'כלה זרע אמת', כנ"ל, ועל־כן הצדיק הוא קוצא דאות ד', כנ"ל.

וזה בחינת ד' ציציות, שעל ידם זוכין להתקרבות לצדיק לזכות לאמונה כנ"ל, כי על־ידי ד' ציציות זוכין להתקרבות הצדיק, שהוא קוצא דאות ד', בחינת "כלה זרע אמת", שעקר קיום האמונה על ידו כנ"ל. ועל־ידי האמונה זוכין לגאלה ויוצאין מן הארבע גליות כנ"ל, וזה בחינת ארבעה צריכין להודות - 'ארבעה' דיקא וכנ"ל. כי כל הארבעה צריכין להודות, הם בבחינת יציאת מצרים. כי גלות מצרים היתה על פגם אמונה כנ"ל במאמר הנ"ל. וכן כל הארבע גליות מכנים בשם מצרים (בראשית רבה טז, ד) וכלם באים על פגם אמונה כנ"ל. ויציאת מצרים, הינו בחינת נסים, בחינת תפלה, אמונה, זה בחינת ארבעה צריכין להודות, כי על־ידי ההודאה בחינת תפלה מפרסמין ומגלין הנס בחינת אמונה, כנ"ל.

וזה בחינת יציאת מצרים, כי עקר הגאלה על־ידי אמונה, בחינת (שמות יד, לא): "ויאמינו בה' ובמשה עבדו", וכנ"ל. כי בשעת יציאת מצרים היה לישראל כל הארבע בחינות הנ"ל של ארבעה צריכין להודות. כי יצאו מן הגלות ושבי מצרים - זה בחינת מי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא. וכן נצלו ממחלות מצרים, כמו שכתוב (שם טו, כו): "כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך", זה בחינת הנס וההודאה של חולה ונתרפא. וכן היו יורדי הים ועשה השם יתברך עמהם הנס הגדול של קריעת ים־סוף. וכן היו הולכי מדבריות. נמצא, שבשעת יציאת מצרים היה לישראל כל הארבעה נסים של הארבעה צריכין להודות.

ועקר יציאת מצרים וקריעת ים־סוף היה על־ידי בחינת ציצית, בבחינת (שם יט, ד): "ואשא אתכם על כנפי נשרים" - 'דא כנפי מצוה', בחינת ציצית (רש"י במדבר טו, מא). וכן קריעת ים־סוף איתא במדרש (ילקוט שמעוני שמות רמז רלד, בשם מדרש אבכיר) שהיה בזכות ארבעה כנפות, כי הים ראה זכות ארבעה כנפות של ציצית ועל־ידי־זה נבקע מפניהם. כי עקר התגלות הנסים שהם בחינת אמונה תפלה בחינת יציאת מצרים הוא על־ידי בחינת ארבע ציצית, כנ"ל.

ועל־כן נזכר יציאת מצרים בפרשת ציצית, ואנו אומרים פרשת ציצית בכל יום בקריאת שמע, בשביל להזכיר יציאת מצרים בכל יום (ברכות יב:). ולכאורה קשה: למה תפסו פרשת ציצית דיקא, הלא יש כמה פרשיות בתורה שנזכר בהן יציאת מצרים, וגם למה סמכו פרשת ציצית שהיא זכירת יציאת מצרים לקריאת שמע. אך עקר האמונה שאנו מקבלין בקריאת שמע הוא רק על־ידי בחינת ציצית, שעל־ידי ציצית זוכין להתקרבות הצדיק, שעקר האמונה על ידו. וזה בחינת יציאת מצרים כנ"ל, כי עקר יציאת מצרים בחינת אמונה הוא על־ידי ציצית כנ"ל. ועל־כן אומרים פרשת ציצית דוקא בשביל זכירת יציאת מצרים וסומכין אותה לקריאת שמע שהיא בחינת אמונה, וכנ"ל:

וזה בחינת (שלחן ערוך שם סעיף ג): 'צריך לאודויי באפי עשרה, ותרין מניהו רבנן' (צריך להודות בפני עשרה ושנים מתוכם יהיו תלמידי חכמים), כי 'אכל ביה עשרה שכינתא שריא' (סנהדרין לט.), והשכינה היא בחינת אמונה, כידוע (זהר ויקרא טז.). ועל־כן צריכין שיהיו תרין מניהו רבנן, כי עקר התגלות האמונה על־ידי הרבנן שהם עוסקין בתורה, שמהם מקבלים עצות דקדשה, בחינת תרי"ג עטין דאוריתא, שהם בחינת 'כלה זרע אמת', בחינת צדיקי הדור, שעקר קיום האמונה על ידם. ועל־כן צריכין שיהיה תרין מניהו רבנן, כי עקר פרסום הנס שהוא התגלות האמונה הוא על־ידי התלמידי חכמים דיקא, כנ"ל:

ועל־כן נוהגין לברך ברכת הגומל בשעת קריאת התורה (שלחן ערוך שם), כי עקר התגלות הנסים הוא על־ידי תורת אמת על־ידי תרי"ג עטין דאוריתא וכו' כנ"ל במאמר הנ"ל עין שם:

וזה בחינת מה שמברכין כשבאין למקום שנעשה לו נס 'ברוך שעשה לי נס במקום הזה' (שלחן ערוך, סימן ריח, סעיף ד), כי צריכין להזכיר בחינת מקום, כי עקר שם מקום הוא בחינת ארץ־ישראל, שנקראת 'מקום', כמו שכתוב (בראשית כח, יא): "ויפגע במקום", בחינת (שם כב, ג ט): "אל המקום אשר אמר לו האלהים". כי השם יתברך נקרא מקום, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, כי הוא מקומו של עולם (בראשית רבה סח, ט). ועקר התגלות אלהותו הוא בארץ־ישראל, כי 'הדר בארץ־ישראל דומה כמי שיש לו אלוה' (כתבות קי:). ועל־כן נקראה ארץ־ישראל בחינת מקום. ושם בארץ־ישראל עקר התגלות הנסים כנ"ל. ועל־כן צריכין לברך: 'ברוך שעשה לי נס במקום הזה', 'במקום' דיקא, כי עקר הנס על־ידי בחינת ארץ־ישראל שנקרא מקום, על־ידי שנמשך קדשת ארץ־ישראל לכאן, כי כל הנסים נמשכין מארץ־ישראל, ששם עקר הנסים, כי ארץ־ישראל הוא בחינת נסים, בחינת תפלה, בחינת אמונה, כנ"ל:

הלכה ג נכללת בהלכות ברכת הריח הלכה א (אות ג):

והלכה ד נכללת בהלכות ברכת הריח הלכה ד אות מב: