# הלכה ה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1104/65/

ארבעה צריכין להודות. יורדי הים, והולכי מדבריות וכו', ומי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא. וסימנך: וכל החיים וכו' (שלחן ערוך ארח חיים, סימן ריט):

על־פי התורה 'אית לן בירא בדברא' וכו' בסימן ל"א עין שם. והכלל, שצדקה מנהגת כל גלגלי הרקיע וכו', וכל היסורים שיש לאדם בדרכים הוא בסבת גלגלי הרקיע וכו'. כי י ש כוכבים שהם מחיבים שיהיה דרך וכו', ויש שהם מחיבים שיהא מדבר וכו'. ועל־כן התקנה לזה שיתן צדקה קדם שיצא לדרך, כמו שכתוב (תהלים פה, יד): "צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו" וכו'. ועקר שלמות הגלגלים, שלמות הצדקה, אינו אלא בשבת וכו', שהיא בחינת אמונה. ועקר קיום האמונה על־ידי בחינת ברית וכו'. ויש שני בחינות ברית: בחינת אברהם, שהוא ברית עלאה שהוא רקיע המבדיל בין מיין עלאין למיין תתאין (מים עליונים למים תחתונים), ובחינת אליעזר שהוא בחינת ברית תתאה, שהוא בחינת חנוך מט"ט וכו', והוא רקיע המבדיל בין מיין דכין למיין מסאבין, בין אסור והתר וכו'. וברית עלאה הוא שמירת הברית קדש, וברית תתאה הוא שמירת אסור והתר וכו'. וצריך לאדם להיות לו אלו שני בחינות ברית, הינו שיהא צדיק ולמדן וכו'.

ועל־ידי־זה זוכה לבחינת חסד, הינו אהבה והשתוקקות להשם יתברך. ואזי עושה נפשות, הינו שעושה נקדות לאותיות התורה, כי אותיות בלא נקדות, כגוף בלא נפש, שאין להם שום תנועה ופעלה בלא נפש - כן הצטרפות וזווגן של האותיות ברל"א שערים לעשות איזה פעלה, אין להם כח אלא לפי הנקדות, והנקדות הן האהבה והכסופין, בבחינת (שיר השירים א, יא): "נקדות הכסף", והכסופין הן הנפש וכו'. ולפי הכסופין כן הנקדות, אם כוסף לרע - עושה הנקדות רעים, ואזי נצטרפים האותיות ונזדוגים לעשות פעלות רעות. ואם כוסף לשוב בתשובה - נעשה נקדות טובות הינו נפשות טובות, ומתנועעים האותיות ונזדוגים לעשות פעלות טובות וכו'. וזהו (מועד קטן יז.): 'אם הרב דומה למלאך ה' צבאות', כי צריך שיהא צדיק ולמדן וכו'; עין שם כל זה היטב.

ועין במה ששיך לזה הנדפס סמוך לזה בלשוני: וכלל הדבר, שמאד יקר הכסופין וההשתוקקות לדבר שבקדשה, כי על ידם נתהוה נפש טוב ונגמר על־ידי הדבור ויוצא ומתגלגל, ולפעמים מתגלגל ובא הנפש דקדשה לתוך הרשע ונופלים לו הרהורי תשובה ותוכל להחזירו למוטב. וכן להפך, חס ושלום, כמה רעות גורמים הכסופין לדבר רע, חס ושלום, כי הנפש שנתהוה על־ידי כסופים רעים מתגלגל לפעמים לתוך הצדיק ותוכל להחטיאו, חס ושלום. וזה (קהלת ח, יד): "יש הבל אשר נעשה על הארץ" וכו', עין שם כל זה היטב.

ועין שם מענין 'ארבעה שנכנסו לפרדס' וכו' (חגיגה יד:), ומבאר שם, שמי שמפריד למדן מצדיק, שאומר שלמדן לבד הוא מעלה, הוא בחינת 'אחר שקצץ בנטיעות' - שהפריד בחינת מט"ט, בחינת מלאך, שהוא בחינת למדן, בחינת כשר ופסול וכו' מה' צבאות, שהוא בחינת צדיק במעשים טובים. כי באמת למדן אפלו בתורה בלא מעשים טובים אינו כלום, אדרבא, 'לא זכה - נעשית לו סם המות' (יומא עב:). ועל־כן צריך הרב שיהא 'דומה למלאך ה' צבאות', הינו שהוא למדן בתורה ועובד את ה' בצדקות ומעשים טובים, ועל־ידי־זה הוא מציר אותיות התורה לטוב, אזי: "תורה יבקשו מפיהו" (מלאכי ב, ז) שאותיות התורה מבקשים לקבל נקדות ולהצטיר מפיו, הינו על־ידי שפיו ידבר ההשתוקקות והכסופין דקדשה שלו, שעל־ידי־זה יוצאין הנפשות שהם בחינת נקדות להאותיות, ונצטירין ונזדוגין האותיות לטוב וכו'. כי אותיות התורה הם פועלים, כי הם החיות של כל דבר, והם מנהיגין את העולם, והכל כפי הנקדות שבני אדם ממשיכין על־ידי כסופין לטוב או להפך, חס ושלום, שעל ידיהם מצירין האותיות לטוב או להפך, חס ושלום, ועל־כן יש להתורה שני כחות: "זכה - נעשית לו סם חיים" וכו' (שם), עין שם כל זה היטב: