# יא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1104/65/11/

ועל־כן עקר התגברות פינחס היה אז על־ידי תפלה, כמו שכתוב (תהלים קו, ל): "ויעמד פינחס ויפלל" וכו', כי עקר התגברות פינחס היה כנגד בלעם הרשע, שכל המעשה הרעה הזאת היתה על־פי עצתו, כמו שכתוב (במדבר לא, טז): "הן הנה היו בדבר בלעם". כי בלק נתיעץ לשלח אחר בלעם מחמת שכחו בפיו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תנחומא בלק ג): שאמר שמשה אין כחו אלא בפיו - אף אני אביא עליהם אדם שכחו בפיו, כי כל זה הוא ענין הנ"ל, מגדל כח של כסופין טובים וכו' כנ"ל, ולהפך גדל הרעות שגורמין כסופין רעים, חס ושלום, וכנ"ל. כי משה רבנו לא היה כחו אלא בפיו, כי הוא זכה ביותר מכל העולם, לציר אותיות התורה לטוב, מחמת שהיה קדוש בקדשת הברית בתכלית הקדשה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת פז.), על־כן זכה לכסופין טובים, ולעשות נפשות ונקדות טובות לכל אותיות התורה הקדושה, עד שזכה לזוג ולחבר ולציר כל אותיות התורה לטוב. ועל־כן זכה הוא לתן את התורה לישראל מה שלא זכו לזה כל הצדיקים שהיו לפניו, כי רק הוא זכה על־ידי קדשתו העצומה לציר כל אותיות התורה לטוב, עד שנצטרפה בצרופים הקדושים האלו, באפן שהיה יכל להמשיכה ולתנה לנו לזכותנו לנצח.

כי זה ידוע, שהתורה היתה במציאות כבר, כי התורה קדמה לעולם (בראשית רבה ח, ב). אבל השם יתברך לא רצה לתנה לבני אדם, עד שיהיה צדיק כזה שיצרפה ויצירה על־ידי קדשתו בצרופים טובים כראוי, לתנה לתחתונים. ועל־כן היה העולם מתמוטט, עד שבא משה וקבל את התורה, כי הוא זכה בה על־ידי שהוא היה מצרף ומיחד אותיות התורה לטוב על־ידי קדשתו כנ"ל. וההתחלה היתה מאברהם אבינו שהיה איש החסד, כמובא בהתורה הנ"ל, שאברהם זכה לבחינת שמירת ברית עלאה, שעל־ידי־זה זכה לחסד, שהוא בחינת כסופים טובים שעל־ידי־זה עשה נפשות. ועל־כן הוא התחיל לצרף ולציר אותיות התורה לטוב, ועל־כן זכה לתורה, כמו שכתוב (בראשית כו, ה): "עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמר משמרתי מצותי וחקותי ותורותי". וכמו שאמרו רבותינו ז"ל (יומא כח:): 'קים אברהם אבינו עליו השלום אפלו ערובי תבשילין'. אבל אף־על־פי שזכה בקדשתו לצירה לטוב - לא זכה לצירה בשלמות כזה עד שתהיה ראויה להנתן לתחתונים.

וכן יצחק ויעקב והשבטים וכו', כלם עסקו בזה ותקנו הרבה (עין ויקרא רבה ב, י), אבל לא השלימו זה התקון בשלמות, עד שבא משה רבנו, שהיה קדוש בקדשה עצומה כל כך, עד שזכה לכסופין טובים ורצונות קדושים כאלו, כי משה עלה עד רצון שברצונות, שעל־ידי־זה זכה להסתלק שם, כמו שאיתא בזהר הקדוש (יתרו פח:).

ועל־כן זכה הוא לצרפה ולצירה לטוב בשלמות כזה, עד שהיתה ראויה להנתן לנו, שיהיה כל העולם מתנהג ומתקים לדורות על ידה. ומחמת זה היה כחו בפיו להנהיג כל העולם כרצונו, ולעשות אותות ומופתים גדולים ונוראים מאד מאד בעולם, אשר לא נשמעו ולא נראו וכו', וכל כחו היה בפיו, כי מאחר שזכה לציר כל אותיות התורה לטוב בתכלית השלמות, על־כן בודאי היה לו כח לעשות מופתים נוראים על־ידי דבור פיו הקדוש, שהיה יכל לצרף אותיות התורה ולדבר בהם דבורים קדושים בפיו, שעל־ידי־זה היה עושה מופתים נוראים שיהיה העולם מתנהג כרצונו, שיהיה מים יבשה וכו', כי כל העולם מתנהג על־ידי אותיות התורה, כפי מה שזוכין לצרפם וכו' וכנ"ל, וכמבאר שם במקומו בסוף התורה הנ"ל שזהו בחינת: 'ובטובו מחדש' וכו', אין טוב אלא תורה.

ועל־כן נתיעץ בלק להביא עליהם בלעם שגם כן כחו בפיו, כי בלעם היה בקלפה כנגד משה כמו שאמרו רבותינו ז"ל (במדבר רבה כ, ד), והוא על־ידי גדל טמאתו וכסופיו הרעים מאד, היה יכל לצרף האותיות להפך וכנ"ל, כי את זה לעמת זה עשה אלהים, ועל־כן היו ישראל באמת אז בסכנה גדולה, כמו שכתוב (מיכה ו, ה): "עמי זכר נא מה יעץ עליך בלק" וכו'. אבל השם יתברך ברחמיו חמל על ישראל, ונתן כח להכסופין טובים של משה וישראל, שיתגברו - כנגד כסופין והבלים הרעים של בלעם הרשע, עד שעקם את פיו, עד שהכרח לצרף האותיות לטובה לברך את ישראל.

וזה הדבר נעשה בכל דור, כאשר הבנתי מדבריו ורמזיו הקדושים ז"ל (חיי מוהר"ן סימן רמד), כי בענין ההבלים היוצאים על־ידי הכסופין טובים או רעים, חס ושלום, יש דברים נסתרים הרבה, וכמו שמבאר קצת מזה בהתורה הנ"ל (אות ח) על פסוק (קהלת ח, יד): "יש הבל אשר נעשה על הארץ", שזהו בחינת גלגולי הנפשות עין שם, וכמובא לעיל מזה. והשם יתברך חומל על עמו בכל דור ו"עושה נפלאות גדולות לבדו, כי לעולם חסדו", שמגביר בכל עת ההבלים והכסופין דקדשה, שהם בחינת חסד כנ"ל, על הכסופין וההבלים רעים - שלא יחריבו את העולם, חס ושלום.

ועל־כן צוה השם יתברך לזכר מעשה בלעם, כמו שכתוב: 'עמי זכר נא מה יעץ עליך וכו' ומה ענה אותו בלעם' וכו', כדי לידע, שגם עתה השם יתברך עושה עמנו כמו שהיה אז, להפר בכל פעם עצת הסטרא אחרא. כי באהבתו ובחמלתו הוא שולח לנו בכל דור צדיקים אמתיים כאלו, שיש כח בקדשתם להגביר ההבלים דקדשה שנעשין מכסופין טובים, על ההבלים דסטרא אחרא שנעשה מכסופין להפך. ועקר המלחמה הזאת זכה פינחס בכחו של משה ללחם מלחמה זאת, כנגד עצת בלעם הרשע, עד שזכה בקדשתו להגביר ההבלים דקדשה, ולצרף אותיות התורה לטוב.

כי עקר התגברות פינחס אז היה על־ידי שצרף האותיות לטוב, כמו שאיתא בזהר הקדוש (פנחס רלז.): על פסוק (במדבר כה, ז): "ויקח רמח בידו", שראה המם וכו' שהיתה משוטטת והיתה רוצה להצטרף אל ו'ת', חס ושלום, עד שכמעט היה כליה, חס ושלום, והוא בכחו לקח המם וצרף אותה לאותיות שמו שעולה ר'ח', ועל־ידי־זה נעשה 'רמח', ובזה התגבר כנגדם. וגם עסק בתפלה כמו שכתוב: 'ויעמד פינחס ויפלל', כי היתה מלחמה עצומה מאד, עד שהיה צריך לכמה נסים שנעשו לו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין פב:). וכל מלחמתו היתה על־ידי צרופי אותיות לטוב וכנ"ל. ועל־כן זכה לכהנת עולם, שהוא בחינת אהבה וחסד הנ"ל, בחינת 'כי שפתי כהן ישמרו דעת' וכו', וכנ"ל: