# יד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1104/65/14/

ועל־כן נסמך לזה הסתלקות משה, ושבקש מהשם יתברך שיפקד איש על העדה ולא תהיה עדת ה' כצאן וכו' (במדבר כז, יז), והשיבו השם יתברך להסמיך את יהושע. כי משה ראה, שלכבש ארץ־ישראל, שהוא בחינת 'לזכות את ישראל' בשלמות אמונה, אין מי שיש לו כח הזה כמו הוא בעצמו, כי הוא היה בבחינת ברית עלאה, כי היה קדוש מאד בקדשת הברית כנ"ל, שעל־ידי־זה זוכין לאמונה, שהיא בחינת ארץ־ישראל כנ"ל. ועל־כן סבר שהתר הנדר (במדבר רבה כא, ג), והוא יכניס את ישראל לארץ, מאחר שרואה בכל פעם מי ומי עומדים על ישראל לכלותם, חס ושלום, כמו שראה במעשה בלק ובלעם. ועל־כן היה ראוי, שהוא יכניס את ישראל לארץ, כי רק הוא יודע ללחם עם כל העומדים כנגדם בגשמיות ורוחניות.

אבל השם יתברך השיבו, שכבר נגזרה גזרה, ואי אפשר לבטלה, שהוא יסתלק כאן. ואז בקש מהשם יתברך, אם כן, מה יעשו ישראל, כמו שכתוב (במדבר כז, יז): "ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רעה". והשיבו השם יתברך שיסמך את יהושע תלמידו, כי יהושע בחינת נער, בחינת מט"ט, בחינת ברית תתאה, כמו שכתוב (שמות לג, יא): "ויהושע בן נון נער" וכו' (זהר בשלח סה: תקוני זהר יד:), אבל על־ידי שזכה לשמש כל כך את משה, כמו שכתוב (שמות שם): "לא ימיש מתוך האהל", על־כן זכה להכלל ברית תתאה בברית עלאה, דהינו שיהיה נכלל יחד למדן בצדיק שזהו עקר השלמות, ועל־כן יש לו כח להנהיג את ישראל, על־ידי שיסמך משה את ידיו עליו. כי זכה על־ידי גדל שמושו להכלל במשה, לכלל צדיק בלמדן, שעל־ידי־זה נצטרפין האותיות לטוב, שעל־ידי־זה מתנהג כל העולם לטוב, שעל־ידי־זה יכולים להנהיג ישראל, ולכבש ארץ־ישראל שהיא בחינת אמונה, שזוכין לזה על־ידי כלליות ברית תתאה בברית עלאה, שהוא בחינת התקשרות וכלליות למדן בצדיק, כמובן בהתורה הנ"ל.

וזה שאמר משה (במדבר שם, טז): "יפקד ה' אלהי הרוחת" וכו', והשם יתברך השיבו (שם, יח): "קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו". 'הרוחת' דיקא, 'אשר רוח בו' דיקא, כי הכל תלוי בהרוח וההבל, שהוא הנפש והרוח חיים שנמשך כפי הכסופין כנ"ל, שמשה בקש זאת מהשם יתברך שיפקד ה' אלקי הרוחת איש וכו' - שיהיה לו כח להגביר הנפש והרוח חיים דקדשה, שהם ההבלים דקדשה, על הרוח וההבלים דסטרא אחרא. והשיבו השם יתברך, שיקח את יהושע 'איש אשר רוח בו' - 'שיודע להלך נגד רוחו של כל אחד ואחד' (רש"י), הינו שיודע להגביר הרוח חיים של כל אחד, שיתגבר הרוח וההבל דקדשה הנעשה מכסופין טובים, על הרוח וההבל דסטרא אחרא הנעשה מכסופין רעים, שעל־ידי־זה עקר הנהגת העולם לטובה, שעל־ידי־זה כובשין ארץ־ישראל, שהיא בחינת אמונה, שהיא שלמות כל הדברים, וכנ"ל: