# ב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1104/65/2/

וזה בחינת ארבעה צריכין להודות הנ"ל, שהם: תעו במדבר בישימון דרך וכו', ו יושבי חשך - שהם יושבים בבית האסורים כשיוצאים, וחולה ונתרפא, ויורדי הים כשעולים משם. כי כל הסכנות העוברים על אלו הארבעה הוא כפי הפגם שפגמו בבחינות המבארים בהתורה הנ"ל, שעל ידם באים לכסופין טובים, שעל־ידי־זה נתתקן הכל כנ"ל. כי מבאר שם, שצדקה מנהגת כל גלגלי הרקיע וכו', ועקר שלמות הצדקה הוא על־ידי שבת, אמונה, ולזכות לזה הוא על־ידי תקון הברית, ותקון הברית הוא בשתי בחינות, דהינו בחינת צדיק ולמדן וכו' עין שם. וזהו בחינת ארבעה הנ"ל.

כי 'תעו במדבר בישימון דרך' - זהו נמשך כפי מה שפגם בצדקה, שהיא מנהגת כל גלגלי הרקיע, כמו שכתוב שם (באות ד), וזה לשונו: ודע, שהיסורים שיש לאדם בדרכים, הוא בסבת גלגלי הרקיע וכו'. וזהו בחינת: "צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו", עין שם, (ובסוף התורה). מבאר שם, שתקון הדרך הוא על־ידי צדקה, עין שם.

ויושבי חשך - שהם יושבים בבית האסורים, זה נמשך על־ידי שפגם בשבת, אמונה, כי שבת הוא חרות, הפך התפוס בבית האסורים. ועין עוד לקמן מזה (אות ו).

וחולה ונתרפא - הוא כפי הפגם והתקון של בחינת ברית תתאה, שהוא אסור והתר, שהוא בחינת רקיע המבדיל בין מיין דכין למיין מסאבין, בין אסור והתר וכו', כמו שכתוב שם. שזהו בחינת ההבדלה והברור בין דם לדם, בין דם טמא לדם טהור, בין מיין מרורין למיין מתוקין (תקוני זהר תקון מ, פ.). וכפי הפגם שפוגמין בזה, חס ושלום, ואין מפרישין ומבררין היטב בין דם לדם, בין טהור לטמא, משם באין כל החולאות, חס ושלום. כי כל החולאות על־ידי תגברת הדמים העכורים, על־ידי פגם הארבע מרות, שהם בחינת מיין מרורין - כשאין זוכין להפריש ולהבדיל הדמים טהורים מדמים טמאים על־ידי ברור ההלכה, לברר האסור והמתר הטמא והטהור וכו'. נמצא, ש חולה ונתרפא - הוא כפי פגם ותקון בחינת ברית תתאה, וכנ"ל.

ויורדי הים - כשעולים, הוא כפי תקון בחינת ברית עלאה, שהוא רקיע המבדיל בין מיין עלאין למיין תתאין, שזהו בחינת (בראשית א, ו): "יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים", שזהו בחינת (ישעיה מג, טז): "הנתן בים דרך ובמים עזים נתיבה", שמשם נמשך הכח של כל האניות ההולכות בתוך הים בחינת (משלי ל, יט): "דרך אניה בלב ים". ועל־כן כל 'יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים' - עקר כחם לעלות משם בשלום הוא על־ידי כח הצדיקים, שהם בבחינת תקון ברית עלאה, שהוא רקיע המבדיל בין מים למים, שמשם נמשך הכח שיהיה דרך בים, בחינת: 'הנתן בים דרך', בחינת: 'דרך אניה בלב ים', וכנ"ל.

נמצא, שאלו הארבעה צריכין להודות הם בבחינת ארבעה תקונים הנ"ל, שהם: תקון הצדקה, ותקון שבת - אמונה, ותקון ברית תתאה שהוא אסור והתר, ותקון ברית עלאה שהוא שמירת הברית קדש, שזהו עקר בחינת צדיק. כי על־ידי תקון כל אלו הארבע בחינות זוכין לכסופין טובים, שהם נפשות טובות, שעל־ידי־זה מצירין האותיות של התורה לטוב, שעל־ידי־זה נצולין מכל הצרות ומכל הסכנות, וכנ"ל: