# ג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1104/65/3/

כי עקר תכלית התורה הוא כשזוכין למעשים טובים, כמו שאמרו (ברכות יז.): 'תכלית תורה - תשובה ומעשים טובים' וכו'. כי התורה מנהגת כל העולם, והעקר, כפי מה שמצירין אותיות התורה על־ידי כסופין טובים וכנ"ל. כי על־ידי מעשים טובים שזוכין על־ידי כסופים טובים - על־ידי־זה מצטירין האותיות לטוב ונתתקנין כל ארבעה חלקי התורה שהם בחינת הארבעה הנ"ל שצריכין להודות, שהם בחינת הארבעה תקונים הנ"ל המבארין בהתורה הנ"ל כנ"ל, שהם צדקה ואמונה וכו' כנ"ל. כי ארבעה חלקי התורה הוא בחינת פרד"ס, שהם: פשט, רמז, דרוש, סוד, כמובא, וכלם אין להם שלמות כי אם על־ידי כסופין טובים, שעל ידם עקר הציור לטוב כנ"ל, שזהו בחינת הארבעה שנכנסו לפרדס המזכרים בהתורה הנ"ל, שאף־על־פי שזכו לכנס לפרד"ס, אף־על־פי־כן לא יצאו כלם בשלום בתכלית השלמות, כי אם כל אחד כפי כסופיו ומעשיו הטובים, דהינו רבי עקיבא שהיה שלם במעשיו הטובים בשלמות, הוא לבדו נכנס בשלום ויצא בשלום. ובן עזאי ובן זומא אף־על־פי שהיו צדיקים גדולים, אבל לא היו שלמים בתכלית כמו רבי עקיבא, על־כן זה הציץ ונפגע וכו'. ו'אחר' שהיתה טינא בלביה כאשר הוכיח סופו שתפס זונה בשוק, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (חגיגה טו.), על־כן קצץ בנטיעות לגמרי. כי אף־על־פי שהיה למדן גדול ומפלג בתורה כל כך, והיה בידו כל ארבעת חלקי הפרד"ס, אף־על־פי־כן מאחר שלא היה שלם במעשיו כראוי לזה, וכסופיו ותשוקתו היו לרעה, על־כן מצא את שלו, עד שנתפקר וקצץ בנטיעות, רחמנא לצלן. כי עקר שלמות ארבעת חלקי הפרד"ס הם על־ידי כסופין טובים, כי למדן בלא צדקות - אינו כלום. כי ארבעת חלקי הפרד"ס הם בחינת הארבעה תקונים הנ"ל, שהם בחינת ארבעה צריכין להודות הנ"ל, שהם: תקון הצדקה שהוא תקון הולכי דרכים, ותקון שבת - אמונה, שהוא בחינת תקון חבוש בבית האסורים, ותקון אסור והתר שהוא תקון החולה שנתרפא, ותקון ברית קדש שהוא תקון הולכי ימים שיעלו משם בשלום: