# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1104/65/4/

כי בחינת פשט - הוא בחינת תקון ברית תתאה, שהוא בחינת מט"ט שכלול מששה סדרי משנה שמברר האסור והמתר וכו' כנ"ל, שכל זה הוא בחינת פשט, דהינו פשט ההלכה, שעל־ידי־זה עקר ברור ההלכה לברר האסור והמתר וכו', שכל זה הוא בחינת תקון ברית תתאה, כנ"ל. ומי שפוגם בזה, על־ידי־זה בא חולאת, רחמנא לצלן, על־ידי שאינו מברר בין דם לדם, בין מיין דכין למיין מסאבין וכו' כנ"ל, שכל זה בחינת פגם הפשט, שאינו מברר פשט ההלכה, שזהו בחינת (שמות א, יד): "וימררו את חייהם בעבדה קשה" - 'בקשיא', "בחמר" - 'הלכתא' וכו' כמו שאיתא בתקונים (תקון יג דף כח:). דהינו שקשה לו קשיות וחמרות ואינו יכול ללבנה ולבררה. ועל־ידי־זה 'וימררו את חייהם', וזהו בחינת חולאת שבא על־ידי התגברות הארבע מרות, בחינת מיין מרירן, שמשם כל החולאת שממרר חיי האדם, חס ושלום. כי החולאת היא קלקול החיים בחינת: 'וימררו את חייהם' וכו', כי החולאת סמוך למיתה, כמו שכתוב (תהלים קז, יח): "ויגיעו עד שערי מות". שזה נמשך על־ידי פגם בחינת הפשט, שהוא בחינת פגם ברית תתאה, שאינו זוכה לברר ההלכה לברר האסור והמתר, להפריש בין מיין דכין למיין מסאבין בין דם לדם, שכל זה מחמת הקשיות וחמר ההלכה, שזהו בחינת 'וימררו את חייהם בעבודה קשה - בקשיא' וכו'. נמצא, שבחינת פשט הוא בחינת ברית תתאה שעל־ידי פגם זה בא חולאת, חס ושלום. ולהפך - כפי התקון כן זוכה להתרפאות. דהינו בחינת חולה ונתרפא שהוא אחד מארבעה הנ"ל: