# ה

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1104/65/5/

רמז - זה בחינת תקון של הולכי דרכים שהוא על־ידי צדקה כנ"ל, כי עקר ידיעת הדרך הישר באמת לאמתו אי אפשר להורות בפרוש כי אם ברמז, בבחינת (תהלים לב, ח): "אשכילך ואורך בדרך זו תלך איעצה עליך עיני". כי אי אפשר לבאר ולפרש כל המבוכות והטעותים שיש בהליכת הדרכים אפלו בגשמיות, כי מכל דרך ודרך מתפצלים ומתפרשים כמה וכמה דרכים נבוכים מן הצד שאפשר לתעות בהם. מכל שכן וכל שכן בענין דרכים ונתיבות ברוחניות בעבודת ה', שאי אפשר בשום אפן לבאר ולפרש לכל אחד ואחד הדרך הישר בכל יום ובכל עת, להיכן יפנה להציל נפשו ממה שצריך להנצל, כי "יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות" (משלי יד, יב). וכמו שכתב אדמו"ר ז"ל (בסימן רו) על פסוק (תהלים קיט, קעו): "תעיתי כשה אבד" וכו', שתכף כשנוטין מעט מהדרך - יוצאים משם כמה וכמה דרכים נבוכים וכו' עין שם. ומאחר שרב העולם כבר תעו במדבר בישימון דרך וכו', "כי אין צדיק בארץ וכו' ולא יחטא" (קהלת ז, כ), אשר על־ידי כל חטא וחטא, חס ושלום, תעה מהדרך, וכמו שאנו מתודים בכל יום: 'תעבנו, תעינו' וכו'. ואיך אפשר לבאר ולברר איך לשוב אל הדרך הישר. על־כן אי אפשר לבאר בפרוש, הדרך הישר בכל עת ובכל הלוך ותנועה, כי אם ברמז, בחינת: "אשכילך ואורך בדרך זו תלך איעצה עליך עיני" - שמרמזין להאדם בכל עת בדרך זו ילך.

וכל זה נתתקן על־ידי צדקה בחינת (משלי יא, ה): "צדקת תמים תישר דרכו", וכתיב (שם ח, כ): "בארח צדקה אהלך", כי על־ידי צדקה זוכה לילך בדרך הישר בגשמיות ורוחניות, בחינת (תהלים קז, ז): "וידריכם בדרך ישרה" וכו'. ועל־כן בחינת רמז שבתורה הוא בחינת תקון הולכי דרכים, שהוא על־ידי צדקה שמנהגת כל גלגלי הרקיע, שעל ידם כל הדרכים, (כמו שכתוב שם, עין שם). כי הגלגלים סובבים בכל יום ובכל עת ובכל שעה, שמשם נמשכין כל השנויים שבעולם שהשם יתברך מסבב בעולמו, שהם: חם וקר קיץ וחרף וכו'. וכן השנויים בפרטיות בכל יום ובכל אדם ובכל מקום. והכל בשביל לרמז רמזים להאדם שישוב אל הדרך הישר באמת, כפי אותו היום והשעה, כפי מה שמרמזין לו בכל עת כמו שכתוב בהתורה 'ויהי מקץ - זכרון' (סימן נד) שמרמזין להאדם בכל עת לשוב להשם יתברך. והכל על־ידי השנויים הנעשים בכל יום על־ידי תנועת הגלגלים, שהקדוש־ברוך־הוא מנהיג אותם בחכמה נפלאה בכל עת - ומחליף את הזמנים ומסדר את הכוכבים במשמרותיהם ברקיע, כרצונו וכו', הכל כדי לרמז להאדם את הדרך הישר שצריך לשוב בו באותה העת והשעה.

והפוגמים בזה ואינם נותנים לב להבין כל הרמזים האלה הבאים על־ידי הלוך הגלגלים בכל יום, על זה נאמר (ישעיה ה, יב): "ואת פעל ה' לא יביטו ומעשה ידיו לא ראו", כמו שדרשו רבותינו ז"ל (שבת קיט:) שאינם מביטים בפעל ה' לברכו יוצר אור בשחרית ומעריב ערבים בערבית. הינו כנ"ל, כי עקר ברכת יוצר אור בשחרית ומעריב ערבים בערבית הוא לברכו יתברך על חדוש מעשה בראשית בכל יום, כמו שאומרים: ' ובטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית ', שהכל בשביל הרמזים הנ"ל, כדי לשוב לדרך הישר להתקרב אליו יתברך וכנ"ל. וכמבאר מזה במקום אחר (סימן נד). נמצא שרמז הוא בחינת תקון הולכי דרכים, שהוא על־ידי בחינת צדקה שמנהגת כל גלגלי הרקיע, וכנ"ל: