# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1104/65/6/

דרוש - זה בחינת תקון שבת, אמונה, שהוא בחינת עולם החרות, שהוא תקון החבוש בבית האסורים שיצא לחרות. כי עקר דרושי התורה נתגלין בשבת, כידוע (זהר שלח קעג.). כי כל דרושי התורה נמשכין משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם, שהם בחינת תליסר תקוני דיקנא שהם אור הפנים (סימנים כ, כז). ועקר הארת שלשה עשר תקוני דיקנא הוא בשבת, שאז עולין לשם, כידוע בכונות שבת (פרי עץ חיים שער השבת פרק יז). כי שבת, בחינת אמונה, שעל־ידי־זה דיקא יכולין לדרש בתורה באמת, כי האמונה היא העקר והיסוד שעליה עומדים, ועל־ידי־זה נכנסים אל השכל לדרש את התורה, וכמו שכתב אדמו"ר ז"ל (בסימן צא) על פסוק (שמות יז, יב): "ויהי ידיו אמונה עד בא השמש", שעל־ידי אמונה באים אל השכל וכו' עין שם. ועל־כן אמונה היא בחינת שבת שהוא עולם החרות, שעל־ידי־זה עקר שלמות הדעת (כמו שכתוב במקום אחר בסימן י בלקוטי תנינא), שעל־ידי־זה יכולים לדרש את התורה. כי כשאין אמונתו בשלמות, חס ושלום, אז דעתו ושכלו הוא אסור ותפוש בכבלי ברזל בשבי ובבית האסורים בתפיסה גדולה.

כי זה ידוע, ששכל האנושי קצר מלהשיג שום דבר על בריו ומכונו, ועל־כן כל החכמים המחקרים נבוכים ותועים בכל החכמות, כי עדין אין שום חכמה ברורה אצלם, כי יש ביניהם ספקות ומחלקת הרבה, ומבוכות עצומות בכל החכמות, כידוע לבקי בהם, כי על־ידי שכל אנושי אי אפשר להשיג שום דבר על בריו ואמתתו. ועל־כן כשנכנס באיזה חכמה בלי אמונה, חס ושלום, הרי שכלו כמו אסור ותפוס בתפיסה שאינו יכול לצאת משם, כי דעתו נשאר נבוך ותפוס במה שמעין בו ואינו יכול לצאת משם בשלום, כי אי אפשר לו להשיג הדבר בשכלו האנושי, וכמו שכתוב (קהלת ז, כג): "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני". וכתיב (שם ז, כד): "רחוק מה שהיה ועמק עמק מי ימצאנו".

וזה בחינת גלות מצרים שהיתה הדעת בגלות ובשביה, כמובא (פרי־עץ־חיים, שער חג המצות, פרק א). כי מצרים מלאה גלולים (מכילתא פרשת בא, ה), דהינו עבודה־זרה וכפירות הפך האמונה, ועל־כן שם היתה הדעת בגלות ובשביה, כי בלא אמונה - הדעת והשכל אסור ותפוס בגלות ובשביה, כי אי אפשר לו לצאת מהמבוכות על־ידי השכל לבד בלא אמונה כנ"ל. אבל כשיש לו אמונה, בחינת שבת, הוא בבחינת חרות. כי דעתו בן חורין, כי יודע כל הדברים על ברין על־ידי האמונה לבד, על־ידי שמאמין לדברי רבותינו ואבותינו הקדושים, ואז יש לו יסוד לעמד עליו שהוא האמונה שעליה עומד הכל. כי על־ידי יסוד אמונה יכול לכנס לכל דרושי התורה ולצאת משם בשלום, מאחר שיש לו יסודות חזקים על־ידי האמונה הקדושה. וזה בחינת (מכות כד.): 'בא חבקוק והעמידן על אחת' - "וצדיק באמונתו יחיה" (חבקוק ב, ד), 'יחיה' זה בחינת חכמות אמתיות של דרושי התורה, שהוא עקר החיות, בחינת (קהלת ז, יב): "החכמה תחיה", בחינת (עמוס ה, ד): "דרשוני וחיו", שעקרם תלוי באמונה שהיא יסוד הדרושים האמתיים, וכנ"ל.

וזה שכתב רבנו ז"ל בספר הא"ב באות פ' פדיון שבויים (ספר המדות חלק שני אות ה), וזה לשונו: 'כשאחד מבני ישראל נתפס בתפיסה, על־ידי־זה לפי בחינתו נסתמו מעינות החכמה מחכמי הדור, ולהפך כשיוצא מהתפיסה'. עד כאן לשונו. כי תפיסה הוא בחינת שנסתמו מעינות החכמה, שהדעת בגלות ובתפיסה, ואינו יכול לברר דרושי התורה על מכונם כנ"ל. ותקון כל זה תלוי בשבת, אמונה, שהוא בחינת עולם החרות כנ"ל.

וזהו בחינת (שמות כ, ב): "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים", 'אנכי ה' אלהיך' זה בחינת אמונה, כי זה עקר יסוד האמונה להאמין בו יתברך. ועל־ידי־זה 'אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים', דהינו שהוציאנו ממצרים מעבדות ושביה ותפיסה, שהכל היה על־ידי שהיה שם הדעת בגלות, כידוע, כי על־ידי אמונה בחינת 'אנכי ה' אלהיך' על־ידי־זה יוצא הדעת מגלות ושביה ותפיסה, שזה עקר בחינת יציאת מצרים, כנ"ל. נמצא, ש דרוש הוא בחינת שבת, אמונה, שהוא בחינת תקון החבוש בבית האסורים שיצא לחרות, וכנ"ל: