# ט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1104/65/9/

ועל־כן נבלע קרח ועדתו בחייו כמו שכתוב (במדבר טז, לג): "וירדו חיים שאלה", כי עקר המיתה נמשך מפגם הנ"ל, על־ידי שאין מצירין אותיות התורה לטוב, שאז הוא בחינת 'לא זכה - נעשית לו סם מות'. ועקר זה הפגם נמשך על־ידי שאינו מקרב להצדיק האמת, מכל שכן כשחולק עליו, חס ושלום, ומפריד למדן מצדיק, דהינו שמפריד למוד התורה מכסופין טובים, שהם נפשות ונקדות טובים וכו' כנ"ל, שעל־ידי־זה 'לא זכה - נעשית לו סם מות', מאחר שמפריד אותיות התורה מהנקדות, שזהו בחינת פרדת הנפש מהגוף ממש, שזהו עקר המיתה וכנ"ל. כי עקר המיתה נמשך מחטא אדם הראשון על־ידי חטא עץ הדעת טוב ורע.

ועקר פגם עץ הדעת היה בחינה הנ"ל, כי עץ הדעת טוב ורע - זה בחינת מט"ט שכלול מששה סדרי משנה, שהם בחינת אסור והתר וכו' כידוע בתקונים (תקוני זהר חדש עז.). והשם יתברך צוה עליו שלא לאכל כלל מעץ הדעת, כי רצה שיתדבק רק בעץ החיים שהוא כלו טוב, ואז לא היו צריכים שום ברור כלל. והוא חטא בזה, ואכל מעץ הדעת על־ידי עצת הנחש, שהיה ערום מכל, שהסיתו להתחכם, כמו שכתוב (בראשית ג, ה): "ונפקחו עיניכם" וכו', דהינו שהסיתו שילך רק אחר חכמות וחקירות לידע טוב ורע, ולבלי להשתדל אחר מעשים טובים כלל, עד שגבר עליו והסיתו לעבר על מצות ה' לאכל מעץ הדעת טוב ורע. וגם פגם בברית קדש, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין לח:). ועל־ידי כל זה היה בבחינת (משלי טז, כח): "נרגן מפריד אלוף" שהפריד בין למדן וצדיק, כמו אחר שקצץ בנטיעות על־ידי־זה. כי גרם על־ידי אכילת עץ הדעת טוב ורע, ועל־ידי פגם הברית, שיהיה בחינת פרוד בין בחינת למדן, שהוא בחינת ששה סדרי משנה בחינת מט"ט, מלאך, לבין בחינת צדיק שהוא בחינת שמירת הברית, בחינת ה' צבאות כנ"ל, שזהו בחינת פרוד בין האותיות והנקדות, שהם בבחינת גוף ונפש.

ועל־כן נגזר על־ידי־זה מיתה שהוא פרדת הנפש מהגוף, כי בזה פגם שהפריד הנקדות מהאותיות, שזהו ממש בחינת פרדת הנפש מהגוף כנ"ל. אבל אדם הראשון עשה תשובה והתחיל לתקן קצת. וכן כל הצדיקים שבכל דור עוסקים בתקון זה. ועקר התקון על־ידי צדיקי אמת שהתגברו על יצרם, עד שזכו לתקון הברית באמת, ועל־ידי־זה זכו לכסופין טובים, ולעשות נקדות טובות להאותיות, שעל־ידי־זה מצירין הכל לטוב שהוא בחינת חיים, בחינת 'זכה - נעשית לו סם חיים' כנ"ל.

וכל מי שרוצה לחוס על חייו - צריך לקשר את עצמו לצדיקי אמת, כי עמם מקור החיים וכנ"ל. ובכל דור ודור עוסקים לתקן חטא אדם הראשון על־ידי הצדיקים האמתיים והמקרבים אליהם, שעל־ידי־זה נכלל למדן וצדיק, נקדות ואותיות, תורה ומעשים טובים, שכל זה הוא בחינת כלליות הגוף בהנפש, שזהו בחינת חיים וכנ"ל. אבל אף־על־פי־כן, מחמת שתקון זה אי אפשר לגמרו בפעם אחד, ולא בדור אחד, על־כן גזרת המיתה במקומה, ובהכרח שבסוף ימות האדם, כי על־ידי גדל הקלקול של חטא אדם הראשון - אי אפשר לברר הזהמא כי אם על־ידי פרדת הנפש מהגוף. אבל באמת עתה המיתה היא טובה גדולה, כמו שכתוב (בראשית א, לא): "והנה טוב מאד" - 'זה המות' כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה ט, ה), כי עתה אחר החטא, אי אפשר אפלו לצדיקים גדולים לשוב למקור החיים בשלמות, כי אם על־ידי פרדת הנפש מהגוף, שאז ישוב העפר אל הארץ כשהיה, "והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה" (קהלת יב, ז), ואז תתבלה זהמת הגוף בעפר, עד שבעת התחיה יחזרו ויתחברו הנפש והגוף המזכך ויעמדו בתחיה, ויחיו חיים אמתיים שהם חיים נצחיים, כל אחד כפי מעשיו הטובים שזכה לסגל בזה העולם, וכפי התקרבותו והתחברותו לצדיקים ויראים אמתיים, שעל־ידי־זה עסק לחבר הנפש והגוף כנ"ל, שעל־ידי־זה יזכה לבסוף לחבור זה בשלמות שהוא חיים נצחיים, כנ"ל.

אבל אי אפשר להגיע לאלו החיים נצחיים כי אם על־ידי המיתה דיקא, כדי שיתבלה הזהמא של חטא אדם הראשון שגרם על־ידי עץ הדעת טוב ורע, שעל־ידי־זה עשה בחינת פרוד בין האותיות והנקדות, שהם בחינת גוף ונפש כנ"ל. על־כן בהכרח שיהיה פרוד ביניהם, דהינו מיתה, קדם שיזכו לחבור אמתי, שהוא בחינת חיים נצחיים וכנ"ל. ועל־כן קרח שפגם בזה מאד, כי חלק על משה שהוא הצדיק האמת - כלליות התורה, ורצה להפריד בין למדן וצדיק וכו' כנ"ל, כאלו אפשר להמשיך חיים בלא הצדיק האמת, כאלו יש להאותיות בחינת גוף חיות בלא הנקדות בלא הנפש האמתי, אשר באמת אין חיות להגוף כי אם על־ידי הנפש, והנפש מקבלת החיות מלמעלה על־ידי בחינת הנקדות, שהם בחינת נפשות טובות שנעשים על־ידי כסופים טובים שמצירים אותיות התורה לטוב, שמשם דיקא נמשך החיות ממקור החיים להגוף ולכל העולמות כלם. אבל מי שמפריד ביניהם על־ידי פגם הנ"ל, חייו אינם חיים כלל, מאחר שאינם נמשכים ממקור החיים, ועל־כן 'רשעים בחייהם קרויים מתים' (ברכות יח:), ועל־כן קרח שפגם בזה, כאלו יש חיים בלא הצדיק האמת, והעיז פניו כל כך כנגד משה רבנו, שעל ידו עקר המשכת החיות ממקור החיים לכל הנפשות שיחיו את הגופות וכנ"ל, על־כן קבל את שלו וירד הוא ועדתו חיים שאלה - 'חיים' דיקא, ולא זכה למיתה וקבורה. כי נתנו לו מה שרצה, כי רצה לקבל חיות מעצמו בלי התקשרות למשה, אדרבא! חלק עליו כל כך, על־כן נחלק חיותו ממקור החיים ונשאר עם כל חיותו למטה, ותכף פתחה הארץ את פיה ובלעה אותם חיים שאלה, כי שם מקומו לחיות בחיים כאלה, כי הארץ שהיא העפר היא בבחינת האותיות לגבי נקדות, בבחינת גוף לגבי נפש.

כי ידוע, שארבעה יסודות אש רוח מים עפר, הם כנגד טעמים נקדות תגין אותיות (תקוני זהר הקדמה דף ח.; עץ־חיים, שער מב, פרק א), נמצא, שעפר כנגד בחינת אותיות, שאין להם חיות כי אם על־ידי הנקדות שמקבלין החיות דרך הטעמים ממקור החיים, ומשפיעים חיות להאותיות דרך התגין, כי כל אלו הבחינות מקשרים זה בזה, ומקבלין דין מן דין עד למעלה למעלה, כידוע, וכן כל ברואי עולם שכלם בראם השם יתברך מן העפר, כמו שכתוב (קהלת ג, כ): "הכל היה מן העפר" וכו', כלם מקבלים זה מזה עד למעלה מעלה. ומאחר שקרח ועדתו עשו פרוד כזה, ורצו לחיות מעצמם בלי הצדיק שהוא בחינת משה, על־כן נשארו למטה עם חיים שלהם שהוא בבחינת עפר כנ"ל, על־כן ירדו בחייהם דיקא שאולה, מאחר שהפרידו חיות שלהם ממקור החיים על־ידי שחלקו על הצדיק שהוא משה וכנ"ל: