# א

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1104/66/1/

על־פי התורה 'אמצעיתא דעלמא' (בסימן כד לקוטי א), מבאר שם עצם המעלה של עשית המצוה בשמחה, שעל־ידי־זה זוכין להעלות השכינה מגלותה וכו', עד שעולין מעלה מעלה, עד שזוכין להשיג אור האין סוף, בבחינת 'מטי ולא מטי' (מגיע ואינו מגיע), שזה האור הוא למעלה מנפש רוח נשמה וכו', עין שם כל זה היטב היטב. ובפרט מה שמבאר שם בענין התשעה היכלין דלאו אנון נהורין וכו', שנעשין על־ידי התקונים והעליות שזוכין על־ידי עשית המצוה בשמחה, שעולין למעלה למעלה עד שנתברך המסדר והמישב את המחין שהוא בחינת כתר וכו', ואזי על־ידי הרדיפה והמעכב, אזי מכין המחין בהמישב והמסדר ואתעבידו תשע היכלין דלאו אנון נהורין וכו', ולית מאן דקימא בהו, ולא מתדבקין, ולא מתידעין וכו' (והם נהיים תשעה היכלות, שאינם נקראים אורות וכו', ואין מי שיכול לעמד עליהם, ואי אפשר להדבק אליהם, ואינם ידועים וכו'), עין שם.

וצריך אתה המעין, שתדע ותאמין שכל מה שנאמר שם, נעשה על־ידי כל אחד מישראל, כשזוכה להתגבר לעשות המצוה בשמחה, כי "לא בשמים היא" (דברים ל, יב), שלא נאמרה התורה לעולי שמים וכו', כי קרוב אלינו הדבר מאד וכו'. ואין כאן מקומו להרחיב הדבור בזה: