# י

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1104/66/10/

וזה בחינת מה שמבאר בהתורה הנ"ל, שהסבי דבי אתונא אמרו ליה: 'מי יימר', מי הוא זה שיכנס בהיכלי התמורות למקום הקלפות להעלות משם הקדשה וכו'? והשיב להם: 'איתו אשלי ומושחו'. הינו עקר עלית הקדשה על־ידי שמחה. ולעתיד תגדל השמחה, ועל־ידי־זה יצאו מהגלות וכו' עין שם. וקשה לכאורה, כי כלל דברי רבנו שם הוא, שהשיב להם, שלעתיד בצאת מהגלות תגדל השמחה מאד, ועל־ידי־זה יתבטלו הקלפות וכו' עין שם. ואם כן קשה, כי עדין אין אנו מבינים מה נעשה אנחנו עתה בעמק הגלות הזה, שעקר הגלות הוא העצבות וכו'. ובמה נזכה עתה לזה לשמח נפשנו, להכניע הקלפות לצאת מגלות הנפש שהוא העצבות שמתגבר בכל יום?

כי זה ידוע, שהעקר להמשיך עלינו גם עתה בחינת הגאלה, בבחינת "קרבה אל נפשי גאלה" (תהלים סט, יט), כמו שאומרים בשם הבעל שם טוב ז"ל (דגל מחנה אפרים, פרשת בלק, דבור המתחיל 'יזל'), וכל דברי הצדיקים, בפרט דברי אדמו"ר ז"ל כלם הם עצות להחיות נפשותינו, עתה גם עתה, כל אחד ואחד בכל מקום שהוא. ואם כן צריכין להתבונן בדבריו הנ"ל מה נעשה עתה, איך יוצאין מהיכלי התמורות שהוא על־ידי שמחה, איך נזכה לשמחה עתה בגלות המר הזה שמתגבר העצבות בכלליות ובפרטיות על כל נפש ונפש מישראל. אך הוא על־פי הנ"ל. כי מבאר בדבריו ז"ל במקום אחר (בסימן רנ לקוטי חלק א), שכשהקדוש ברוך הוא רוצה להושיע את ישראל, הוא ממשיך השגחה מקץ האחרון וכו' עין שם. וכן הוא כאן, שרבי יהושע בן חנניה השיב להם, שבסוף האחרון בצאת ישראל מהגלות - תגדל השמחה מאד, שזהו בחינת 'איתו אשלי ומושחו' וכו', כמו שכתוב שם. ורמז בזה, שבזה בעצמו מוציאין כל נפש ונפש מישראל מגלותו גם עתה, שעקר הגלות הוא העצבות כנ"ל, והעצה היא - שיזכיר את עצמו בסוף האחרון, שסוף כל סוף יושיע ה' את ישראל בודאי בכלל ובפרט, כנ"ל, ועל־ידי־זה יוכל לשמח את עצמו גם עתה. ועל־ידי־זה יצא מגלותו, מבחינת היכלי התמורות, ויברר הקדשה משם, עד שיזכה להשיג אור האין סוף וכו', כנ"ל: