# יב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1104/66/12/

כי הסטרא אחרא והקלפות, שהם כחות היצר־הרע וחילותיו - נקראים היכלי התמורות, שכל כחם הרע הוא על־ידי תמורות, שמחליפין וממירין רע בטוב וטוב ברע, בבחינת (ישעיה ה, כ): "הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע שמים חשך לאור ואור לחשך" וכו', שמשם כל הבלבולים וכל התאוות, וכל מיני מחלקת והסתות ופתויים וסברות של שקר וכו'. ועקר על־ידי העצבות, שעל־ידי־זה המח והשכל מבלבל, כמו שכתוב בסימן יוד הנ"ל בלקוטי תנינא. ועקר הבלבול הוא שמבלבלין הדעת וממירין ומהפכין הכל, בבחינת "הפככם" וכו' (שם כט, טז), בחינת "והמה מרו ועצבו את רוח קדשו" (שם סג, י), כי כל לשון המראה ומרידה בחינת סורר ומורה - הוא על שם התמורות, שמשם הביאו הרבה לידי המרה ממש, רחמנא לצלן, בבחינת 'היום אומר לו עשה כך והיום אומר לו עשה כך עד' וכו' (שבת קה:), שהכל על־ידי סברות שקר ותמורות, ועל זה נתיסד בכמה תפלות וודויים מקדמונים לומר: 'את אשר החמרת הקלתי ואשר הקלת החמרתי, את אשר אסרת התרתי ואשר התרת אסרתי' וכן הרבה [כמובא בהודוי של תקון ערב ראש־חדש], כי גם החמרות שלהם מזיקין הרבה וכן המצוות שלהם, כי על־פי רב מתלבש הבעל דבר במצוות (כמו שמובא לקוטי חלק א בסימן א) שכל זה בחינת תמורות וחליפין.

וזה בחינת יראות הנפולות, רחמנא לצלן, כי צריכין להתירא רק מהשם יתברך לבד, כמו שכתוב (תהלים קיח, ו): "ה' לי לא אירא" וכו', וכשמתירא מאיזה אדם מושל או מחיה רעה, וכיוצא - זה בחינת יראות הנפולות, שמחליף יראת השם יתברך ביראת בשר ודם. אך אפלו כשנדמה לו שמתירא מהשם יתברך שלא יענישהו, שזאת היראה היא טובה, כמו שכתב אדמו"ר ז"ל, שעקר הוא יראת הענש [עין במקום אחר מה שכתב בזה (שיחות הר"ן סימן ה), שאף־על־פי שנמצא בספרים שמגנין יראת הענש, אף־על־פי־כן באמת העקר הוא יראת הענש, כי אפלו צדיקים צריכין שיהיו להם יראת הענש וכו', עין שם], וכמו שכתוב (קהלת ג, יד): "והאלהים עשה שייראו מלפניו", וכמו שפרש רש"י שם: שהאלהים עשה - שהביא כמה ענשים, כמו בדור אנוש ודור המבול וכו', שייראו מלפניו - שייראו מהענשים וכו'. אך אפלו יראה טובה, דרך הבעל דבר להמיר ולהחליף - שהוא מה שדרכו להביא את האדם לידי מרה שחורה ועצבות מחמת יראה זאת עד שמרחיקהו מהשם יתברך על־ידי־זה, כידוע נגע הזה בכמה בני אדם, כי אפלו יראת הענש וכל היראות הטובות צריכין לקבל רק לטובה ולא לרעה, בבחינת "יראת ה' לחיים" (משלי יט, כג), להתקרב להשם יתברך על־ידי היראה מכל מקום שהוא, ולא להתרחק, חס ושלום, שדיקא על־ידי יראת הענש יבוא לשמחה, בבחינת "וגילו ברעדה" (תהלים ב, יא), שדיקא על־ידי היראה והרעדה מענשים הגדולים, רחמנא לצלן, על־ידי־זה דיקא יבוא לשמחה, על שהוא על כל פנים בכלל ישראל ומקרב לצדיקים, שעל־ידי־זה ינצל מאלפים ורבבות ענשים. וגם אם יבטח בכח הצדיקים ויתחזק בשמחה, על־ידי־זה בודאי יהיה אחריתו טוב ויתהפך הכל לטובה, בבחינת עוונות נתהפכין לזכיות, כמובא לעיל (אות ט): מה שמבאר בסימן כב על פסוק 'ביום ההוא יבקש עון ישראל ואיננו' וכו' (ועין כל זה בהלכות פסח הלכה ט, אות טו, ובהלכות בכור בהמה טהורה הלכה ד, אות יז, ובמקום אחר שהארכנו בזה קצת).

ויותר מזה צריך האדם להבין מעצמו, שלא יהפך, חס ושלום, היראה - להתרחק, שלא יהיה בכלל (יומא עב:): 'לא זכה - נעשית לו סם מות' בחינת (הושע יד, י): "ופושעים יכשלו בם", שכל זה נמשך מהיכלי התמורות - שממירין ומחליפין הכל כנ"ל, עד שאי אפשר לבאר ולפרש.

על־כן צריכין להתקרב ליראים באמת, ולהמשיך על עצמו שמחה בכל הכחות, על־ידי כל הנקדות טובות שמוצא עדין בעצמו וכו' כמו שמבאר (סימן רפב) על פסוק (תהלים קד, לג): "אזמרה לאלהי בעודי", ומובא בדברינו כמה פעמים. ועל־ידי שיבקש וימצא הרחבות רבות בתוך הצרות בעצמן, בבחינת "בצר הרחבת לי" (תהלים ד, ב), כמו שכתבנו בזה הרבה בהלכות כלאי בהמה הנ"ל (הלכה ד). ועל־ידי שיסתכל על הסוף האחרון וכו' כנ"ל (אות ט), שזהו בחינת 'איתו אשלי ומושחו' וכו' כנ"ל (אות י), עד שיהפך וימיר הכל לטובה, בבחינת מה שמבאר על פסוק "ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה" (בסימן כג בלקוטי תנינא), שצריכין דיקא לחטף היגון ואנחה להפכו לשמחה, שכל מה שרוצים בחינת היכלי התמורות להשליכו ולרחקו, חס ושלום, על ידי סברותיהם המהפכות והמזיפות כנ"ל - יהפך הכל לטובה, כי אדרבא! זהו תקף שמחתי, שרחוק כמוני, כל כך, כל כך, כמו שיודע בנפשו, אף־על־פי־כן אני מתלבש בציצית בכל יום והולך למקוה וכו' ונותן צדקה וכו', אשר אין כל העולם כלו כדאי נגד אור נקדה אחת של איזה מצוה, בפרט מה שזכה להתקרב לצדיקי אמת וכו', כמבאר בדברינו הרבה מזה (ובפרט בהלכות פריה ורביה הלכה ג), עד שימשיך שמחה על עצמו ויעשה המצוות בשמחה, שעל־ידי־זה דיקא יעלה מהיכלי התמורות וכו', עד שזוכה לבחינת תקון המסדר וכו', שהוא בחינת כתר, ששם מקור השמחה, שתקונו דיקא על־ידי בחינת 'מי יימר' הנ"ל, שהוא על־ידי־זה שירד להיכלי התמורות ועלה משם בכח הצדיקים, על־ידי שהתגבר לחטף היגון ואנחה להפכו לשמחה כנ"ל, שעל־ידי־זה עקר הגאלה והפדות של לעתיד, שעל־ידי־זה יפדה נפשו מגלותה גם עתה, וכנ"ל.

וזהו בחינת (ישעיה לה, י): ופדויי ה' ישבון וכו' ושמחת עולם על ראשם - זה בחינת כתר שהוא על הראש, ששם מקור השמחה, כנ"ל, ונסמך לזה מיד ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה - שהוא בחינת מה שחוטפין היגון ואנחה ומהפכין אותו לשמחה, כנ"ל. כי דיקא על־ידי־זה יוצאין מהיכלי התמורות ועולין בכל העליות הנ"ל, עד שזוכין לבחינת כתר, שהוא בחינת ושמחת עולם על ראשם - ששם עקר הפדות והגאלה, בחינת ופדויי ה' ישבון וכו':