# יג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1104/66/13/

וזה בחינת תודה שבאה מחמץ, שמביאין אותה כשיוצאין מהצרה, כי אין אדם יוצא מהצרה עד שמוחלין לו כל עוונותיו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (עין נדרים מא.), ואז העוונות נתהפכין לזכיות, עד שנמשך שמחה, שעל־ידי־זה עקר התקון לצאת מהצרה. וכל הצעקות והזעקות שצריכין לצעק בעת הצרות, חס ושלום, הכל הוא לזכות שיאיר עליו הדעת גם בתוך הצרה, עד שיוכל לשמח נפשו וכנ"ל, שעל־ידי־זה דיקא יוצאין מהצרה והגלות, וכנ"ל.

ועל־כן מביאין חמץ בהתודה, כי כבר מבאר, שעל־ידי תקון הכתר שהוא בחינת המתנה, אז החמץ בקדשה גדולה, שזהו בחינת חמץ שבתודה, שזוכין על־ידי שנתהפך היגון לשמחה שזהו בחינת עוונות נתהפכין לזכיות, בחינת תקון הכתר וכנ"ל. וזה בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל, שלעתיד כל הקרבנות בטלין חוץ מקרבן תודה (ויקרא רבה ט, ז), כי כל הקרבנות באין לכפר, וזה אין צריכין אז לעתיד, כי כבר נתכפר הכל. אבל תודה הודאה, לספר חסדי ה' ונפלאותיו לבני אדם איך נתהפך הכל לטובה, שדיקא על־ידי שהיינו בזה העולם, וכל אחד סבל מה שסבל, עד שהרבה נכשלו בעוונותיהם מאד מאד, ועתה נתהפך הכל לטובה, בבחינת "ביום ההוא יבקש ויחפש וכו' עון ישראל ואיננו" וכו' כנ"ל, שזהו בחינת קרבן תודה שמביאין עמה מצה וחמץ כנ"ל - זה לא יתבטל! כי זה יהיה כל חלקי העולם הבא של כל אחד, מה שזכה על־ידי העמל של זה העולם דיקא, שזהו בחינת "ששון ושמחה ישיגו" וכו' הנ"ל, שזה יתקים בשלמות לעתיד לבא, כמו שכתוב: "ופדויי ה' ישבון וכו' ששון ושמחה ישיגו" וכו'. אבל כל אחד ואחד כפי מה שזכה להתקרב לצדיקים וכשרים, ולקים עצה זאת בזה העולם בתוך מרירות הצרות בגוף ונפש וממון, ולהפך הכל לשמחה וכו' כנ"ל, על־ידי־זה יזכה לעתיד לזה בשלמות, שזהו בחינת קרבן תודה, וכנ"ל: