# טו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1104/66/15/

וזה בחינת (בראשית יב, א): ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך וכו'. אברם הוא הנשמה, כמו שאיתא הרבה בזהר הקדוש בפרשיות אלו (זהר וירא קב. ועוד). וחסר ה', בחינת שמחה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ו:): לענין מצות לשמח חתן וכלה שהם חמשה קולות: "קול ששון וקול שמחה וכו' קול אומרים הודו את ה'" (ירמיה לג, יא), ועל־כן אברם אינו מוליד, כי עקר ההולדה דקדשה הוא מבחינת שמחת חתן וכלה, בבחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא י:): 'מי שאין לו בנים ישמח את אשתו' וכו', וכמו שמובא בסימן פ"א בלקוטי תנינא.

לך לך מארצך - בחינת עצבות שנמשך מהארץ מיסוד העפר, ששם נאחז העצבות בחינת (בראשית ג, יז): "ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה" וכו', וכמו שמבאר בכמה מקומות בדבריו ז"ל (סימן כג) ועין מה שכתב (סימן קפט) על פסוק (בראשית ג, יד) "ועפר תאכל" וכו', ובמקום אחר.

וממולדתך - מבחינת העצבות שבא מצד ההולדה, בחינת (תהלים נא, ז): "הן בעון חוללתי" וכו', כי תאוה זאת היא בחינת יללה ועצבות רחמנא לצלן, כידוע (סימן רה).

ומבית אביך - מבחינת העצבות שנמשך מצד משפחתו וקרוביו וכו' שנתגדל ביניהם, שדרכם להעציב את האדם, בפרט כשרוצה לכנס לדרכי הקדשה - שדרכם להעציבו ולצערו ולמנעו ברבוי שנוי דעותיהם וסברותיהם המהפכות הנמשכין מהיכלי התמורות, כנ"ל, כי כל מיני צער שהם כנגד רצון האדם נקראים עצבות, בחינת (תהלים עח, ח): "יעציבוהו בישימון", בחינת (שם נו, ו): "כל היום דברי יעצבו" וכו', "ויתעצב אל לבו" (בראשית ו, ו), וכן הרבה.

אל הארץ - זה ארץ־ישראל ששם מקור השמחה, כמו שאומרים: 'שתעלנו בשמחה לארצנו', כי שם הבית־המקדש ששם כל עבודת הקרבנות שהם בחינת שמחה כמו שכתוב (דברים יב, ז): "ושמחתם בכל משלח ידכם" וכן הרבה. וכמו שאיתא בזהר הקדוש: 'דעבדא דכהנא צריך להיות בחדוא רבא' וכו' (מעשה הכהן צריך להיות בשמחה רבה) - הינו שהשם יתברך מזהיר את כל נפש ונפש מישראל שכלולים באברהם אבינו, שיתגבר בכל כחו לצאת מכל מיני עצבות, הן הבאים מצד גשמיות גופו שיסודו מעפר וכו', וכן הבא מצד אביו ומשפחתו ועירו וכו', מכלם יתגבר לצאת, עד שיבוא לארץ־ישראל, ששם מקור השמחה כנ"ל. ורמז לו, שעל־ידי השמחה יצא מהיכלי התמורות, שהם בחינת 'ארצך ומולדתך' וכו', שעקר התגברותם על־ידי העצבות כנ"ל. וצריך להעלות נפשו משם על־ידי התגברות בשמחה, ועל־ידי־זה יתקן כל התקונים הנ"ל.

וזהו לך לך מארצך וכו' – שיעלה בחינת חלקו במלכות שנקרא אברם, וילך ויעלה אותה משם ויתקן כלי ההליכה [שהם בחינת נצח הוד יסוד כנ"ל], ועל־ידי ההליכה ואעשך לגוי גדול - כי יודיע אלהותו בכל העולמות, ובפרט בזה העולם, שיודיע לכל בני האדם גבורתיו וכבוד הדר מלכותו, בבחינת (שמות י, ט): "בנערינו ובזקנינו נלך" וכו' (כמו שכתוב שם). וכלם יתקבצו ויתאספו אליו עד שיהיה נעשה גוי גדול.

ואברכך - כי על־ידי ההליכה יזכה להמשיך ברכה בכלם, שזה בחינת ידים, כמו שכתוב שם, ועקר הברכה הוא ברכת השכל. וזהו ואגדלה שמך - השם הוא הנפש שהוא החיות, כמו שכתוב (בראשית כ, יט): "נפש חיה הוא שמו". ועקר החיות הם המחין והשכל, בבחינת (קהלת ז, יב): "החכמה תחיה", הינו שיזכה לגדל המחין, שזה עקר הברכה שהוא ברכת השכל. גם רמז לו ואגדלה שמך - שיתוסף לו אות ה' על שמו, שהוא בחינת דעת ושכל, בחינת ה' הדעת, (כמו שכתוב במקום אחר). וזה זכה על־ידי השמחה, שהיא בחינת ה' קולות, כי שמחה ודעת שהיא החיות הם בחינה אחת, בחינת (משלי טז, טו): "באור פני מלך חיים", בחינת (תהלים טז, יא): "שבע שמחות את פניך", וכמו שמבאר במקום אחר.

והיה ברכה - זה בחינת שיהיה קיום לברכת השכל, שיזכה להשיג על ידו מה שישיג שזהו העקר. וזה בחינת ברכת המסדר והמישב וכו', שעל־ידי־זה עקר קיום ברכת המחין - שלא יתבטלו לגמרי על־ידי רבוי רדיפתם. כי על־ידי ברכת המסדר וכו' המעכב אותם, על־ידי־זה יתקימו המחין וישיגו אור האין סוף, בבחינת מטי ולא מטי, שזהו עקר קיום הברכה לנצח, בחינת והיה ברכה - שהוא לשון קיום וכנ"ל. ואברכה מברכיך ומקללך אאר וכו' - כי כל זה אי אפשר להשיג כי אם על־ידי בחינת 'מי יימר' הנ"ל, שהוא לירד להיכלי התמורות וכו', להעלות הקדשה משם, ושם צריכין לברר הטוב מהרע, שהם בחינת ברכה וקללה, והוא מלחמה גדולה. ועל־כן הבטיחו שיעזר לו לברך מברכיו, שהם הניצוצות הטובים שידבקו בו משם. ומקלליו יאר - שהם הרע שירצו למנעו. עד שיקים בו: ונברכו בך כל משפחת האדמה - שכלם יתגירו וישובו אליו.

נמצא, מרמז בפרשה הזאת כל סדר התקונים הנעשים על־ידי עשית המצוה בשמחה, עין שם היטב היטב בהתורה הנ"ל, ואזי יתבררו לך דברינו אלה בעזרת השם יתברך. וכל מה שנעשה עם אברהם אחר־כך, כמבאר בפרשיות שאחריו, שהיה רעב בארץ, וירד למצרים וכו', ולוט הלך עמו, ונלקחה שרה לבית פרעה, ועלה משם במקנה בכסף ובזהב וכו', שהם בחינת ניצוצות קדושים רבים שהעלה מהסטרא אחרא - הכל הוא בבחינת 'מי יימר' הנ"ל, שירד להרבה הרבה היכלי התמורות בכמה בחינות שונות, והעלה הקדשה משם שהוא בחינת מלכות דקדשה וכו'. וזהו גם כן בחינת המלחמה עם הארבעה מלכים, שהם בחינת ארבע מלכיות שכוללים כל הגליות, כמובא (בראשית רבה מב, ד), שעקר גלותם הוא העצבות כנ"ל, והוא נצח את כלם, והציל את לוט, כדי לברר ממנו דיקא נשמת משיח שהיה נעלם שם, כמובא, שהוא מקור השמחה, כי "אז ימלא שחוק פינו" וכו' (תהלים קכו, ב):