# יח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1104/66/18/

וזה בחינת כל המלחמה שהיה בין יעקב ועשו, כי עקר השמחה הוא בחינת קדשת יעקב שהיתה מטתו שלמה, בחינת (תהלים יד, ז): "יגל יעקב ישמח ישראל", וכתיב (שם קמט, ב): "ישמח ישראל בעושיו". ועשו הוא אדום, שממנו כל הגליות, עקר התגברותו הוא על־ידי עצבות כנ"ל, בבחינת (בראשית כז, מ): "והיה כאשר תריד ופרקת עלו" וכו', 'תריד' דיקא לשון יללה ועצבות (רש"י שם), אז 'ופרקת עלו' וכו' וכנ"ל. וזה בחינת הברכה והבכורה שהשתדל יעקב לקח מעשו. הברכה, זה בחינת ברכת השכל, שזוכין על־ידי שמחה, שהוא בחינת הבכורה, שהוא בחינת עבודה של קרבנות שהיה אז בבכורים (זבחים קיב:), כי עבודת הקרבנות הם בחינת שמחה, כנ"ל (אות טו).

ועל־כן היה המעשה בעת שעסק יעקב אבינו לנחם את יצחק אביו מאבלותו על אברהם, כמו שכתוב (שם כה, כט): ויזד יעקב נזיד וכו', כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא טז:). ואז ויבא עשו מן השדה והוא עיף - מן הרציחה ומנאוף ועבודה־זרה, שהוא בחינת כעס ועצבות. כי יעקב עסק אז בסעדת הבראה לאביו לנחמו מאבלותו, ועקר הנחמה הוא בבחינת (תהלים ל, יב): "הפכת מספדי למחול לי" שהוא בחינת (ישעיה לה, י): "ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה" הנ"ל, שהוא שצריכין להפך היגון ואנחה לשמחה, בבחינת (ירמיה לא, יב): "והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם".

ועל־כן בשל אז עדשים שבהם מנחמים האבלים, כי העדשים יש בהם אבל, ויש בהם שמחה, כמו שאיתא במדרש רבה בפרשה זאת (בראשית רבה סג, יד), כי הם מרמזים שגלגל הוא שחוזר בעולם, שזה רמז על תחית המתים, שהוא עקר הנחמה שמחמת זה המיתה הוא טוב מאד, בבחינת (בראשית א, לא): "והנה טוב מאד" וכו' (בראשית רבה ט, ה), שזהו בחינת גלגל הוא שחוזר בעולם. כי כל השנויים הנפלאים והנוראים שהשם יתברך מנהיג בהם עולמו, הם בבחינת גלגל החוזר, ששרשו ועקרו מבחינת גלגולא דנשמתין שבשבילם נברא ומתקים הכל, שהשם יתברך מסבב עם הנשמות גלגולים נפלאים ונוראים עד אין חקר, בבחינת (שמואל־א ב, ו־ז): "ה' ממית ומחיה משפיל אף מרמם מוריש ומעשיר מוריד שאול ויעל" וכו' שמשם כל סבובי הגלגלים של השמש והירח ושנים עשר מזלות וכו' שעל ידם השם יתברך מנהיג עולמו, והכל בשביל התכלית של נשמות ישראל שבאים לזה העולם, ועוברים בכמה גליות ובכמה סבות וגלגולים, עד שכלם מכרחים למות, ולחזר ולחיות בתחית המתים, ואז הכל יראו ויבינו פעלת ה' ונוראות עלילותיו, שעבר בזה העולם בכל הסבות והגלגולים של כל אחד ואחד.

וזה שפרש רש"י (דברים כט, ט): "אתם נצבים היום כלכם" - 'כיום הזה שהוא מאפיל ומאיר, כך הוא מאפיל ומאיר לכם' וכו', הינו כנ"ל. כי הכל אחד וכנ"ל. וזה מרמז עדשים שמנחמין בהם האבל, לרמז, שהוא גלגל החוזר, ועתיד לחזר ולחיות בתחית המתים, שזה עקר הנחמה, ועל־ידי־זה הכל נתהפך לשמחה וכנ"ל. אבל עשו כפר באותה השעה בתחית המתים דיקא, על־ידי־זה שמת אברהם, כמו שאיתא במדרש פרשה זאת (בראשית רבה סג, יא), שאמר: 'בזקן זה פגעה מדת הדין' וכו', כי עבר אז כמה עברות, שכלם נמשכין מהקלפה שהוא בחינת עצבות, על־כן אמר (בראשית כה, ל): הלעיטני נא מן האדם האדם הזה – שהוא (תקוני זהר י.) תקפא דדינא, שהוא עצבות. כי אכילת הצדיקים היא בחינת שמחה, בחינת (קהלת ח, טו): "לאכל ולשתות ולשמח", בחינת (דברים יב, ז): "ואכלתם לפני ה' אלהיכם ושמחתם", שנאמר על אכילת הקרבנות, שהוא בחינת אכילת הצדיקים, שאכילתם תמיד בבחינת אכילת קרבנות. ועל־כן שלחנם מכפר כמזבח, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות נה.). אבל אכילת עשו וסיעתו - הם עקר העצבות שהוא זהמת הנחש, בחינת 'בעצבון תאכלנה' וכו'. וזה הגביר אז על עצמו עשו הרשע, שאמר (בראשית כה, ל): "הלעיטני נא" וכו', שהוא בחינת אכילה גסה בדרך הלעטה, שהוא פגם האכילה, כמובא (זהר תרומה קסח:), שהוא בחינת עצבות, כנ"ל.

ועל־כן יפה אמר לו יעקב במועדו ובזמנו, אם כן (בראשית כה, לא): "מכרה כיום את בכרתך לי - כי העבודה בבכורות, שהוא בחינת שמחה, ועל־כן מאחר שאתה בוחר בעברות ובאכילה דסטרא אחרא, שהיא בחינת עצבות, על־כן אין מגיע לך הבכורה שהיא בחינת שמחה. ועל־כן באמת נתרצה לו עשו מיד, ואמר לו (פסוק לב): "הנה אנכי הולך למות", ואמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא טז:): שאז כפר בתחית המתים, ועל־כן למה זה לי בכרה - כי בודאי זה שכופר בתחית המתים, שהוא עקר תכלית העבודה, בודאי אין עבודת הקרבנות וכן שאר עבודת המצוות שום שמחה אליו. כי עקר השמחה הוא מה שאנו יודעים ומאמינים, שעבודת הקרבנות והמצוות הם כל תכליתנו ותקותנו לנצח, על־כן אמר כראוי לו הנה אנכי הולך למות מיתה עולמית, ואם כן למה זה לי בכרה, ואז וימכר את בכרתו ליעקב וכו'. ועל־ידי־זה זכה יעקב אחר־כך לקבל הברכות מאביו, על־ידי שהאכילהו אכילה דקדשה שהיא בחינת שמחה. ועל־כן הביא לו יין, כמו שכתוב (בראשית כז, כה): "ויבא לו יין", ועשו לא הביא לו יין, כמו שאיתא במדרש, כי יין בקדשה הוא בחינת שמחה בחינת (תהלים קד, טו): "ויין ישמח לבב אנוש", בפרט כי אז היה ליל פסח כמו שאמרו רבותינו ז"ל (פרקי דרבי אליעזר פרק לא), שאז שותין ישראל ארבע כוסות של יין, כי אז יוצאים לחרות מגלות מצרים שכולל כל הגליות (בראשית רבה טז, ד), שעקר הגלות הוא עצבות, כנ"ל. ועל־כן הביא לו יעקב יין, בחינת שמחה, כנ"ל. ועל־כן קבל אז הברכות, כי עקר כל הברכות מקבלין על־ידי שמחה, כנ"ל: