# כ

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1104/66/20/

כי זה הענין נעשה בכל יום על־ידי סדר התפלה והעבודה של כל יום ויום, וכן בכל שבוע ובכל חדש, ובכל שנה ושנה, ובכל אדם ואדם לפי מדרגתו ולפי העת והזמן, וכפי קדשת הזמנים כגון שבת ויום־טוב ויום הכפורים וכו', כמובן בהתורה הנ"ל, שמבאר בהסדר כל העליות של התפלה, עין שם ותבין, ובכלל ובפרט, בכלליות ישראל, ובפרטיות עם כל אחד ואחד.

והעקר על־ידי גדל כח הצדיקים, בחינת משיח, שמאירין בכחם נקדת השמחה בכל הירודים והשפלים מאד, שזהו סוד מה שהתפאר זה שהיה בלא ידים, שיכול לנגן כל היו"ד מיני נגינה, שהם בחינת שמחה, שהם רפואת הבת מלך וכו', ועל־כן התפאר בזה זה שהיה לו כח גדול ונורא בידיו (כמובא בספורי מעשיות בהמעשה של השבעה בעטלירס – מעשה יג). כי עקר הברכה - בידים, שהוא ברכת השכל וכו', שעל־ידי־זה משיגין התשעה היכלין וכו', ששם מקור השמחה, בחינת (ישעיה לה, י): "ושמחת עולם על ראשם" וכו', ומשם ממשיכין בעצם כחם, חכמה ועצות נוראות בלב כל החלושי כח מאד מאד, לשמח נפשם גם כן. וכל אחד ואחד כפי מה שמתגבר להתקרב לאלו הצדיקים, ולהטות אזנו ולבו לדבריהם היטב, ולהאמין בהם, עד שמכניס השמחה בלבו - כמו כן יוצא בכל פעם מהיכלי התמורות בכח הצדיק הנ"ל.

כי זה כלל גדול, שכל התקונים שבעולם נעשין רק על־ידי גדולי הצדיקים, שהם בחינת משיח. אבל אף־על־פי־כן הם בעצמם אינם יכולים לעשות חפצם להיטיב עם כל אחד מישראל, כי אם כפי התקרבותו אליהם, כי בהכרח שיהיה איזה אתערותא דלתתא, כידוע: