# כא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1104/66/21/

וכל זה הוא בחינת חנכה, שהם ימי הודאה בחינת שמחה, שממשיכין השמחה מקץ האחרון, מבחינת שלמות הגאלה, שתבוא על־ידי משיח צדקנו, שאז עקר הגדלת השמחה, שזהו בחינת 'איתו אשלי ומושחו' וכו' כנ"ל (באות יוד וכו'). וזהו בחינת נר חנכה, כי מלכות הרשעה התגרו בישראל, ורצו לבטל עבודת בית־המקדש, ששם עקר השמחה וכל התקונים הנ"ל.

ועל־כן היה שם עשר קדשות, וההיכל קדשה התשיעית, כי שם מאירין התשעה היכלין. והפרכת המפסיק ומבדיל בין הקדש ובין הקדש קדשים - זה בחינת הפריסא הנ"ל, ועל־כן אסור לכנס משם והלאה, כי אם הכהן הגדול ביום הכפורים, שהוא יום העשירי של עשרת ימי תשובה, שהם כנגד העשר קדשות הנ"ל (ועין לקמן). ושם בבית־המקדש כל עבודת הקרבנות שהם נעשים בשמחה כנ"ל. ושמן המנורה וקטרת שהם משמחין הלב, בבחינת (משלי כז, ט): "שמן וקטרת ישמח לב". והם התגרו בזה, ורצו לבטל כל זה, חס ושלום, וגם רצו לבטל כל המצוות שהם כל שמחתנו, ועל־כן היה הנס על־ידי שמן דיקא, כי משמן המנורה היו מדליקין בהיכל באהל מועד מחוץ לפרכת שהוא בחינת הפריסא הנ"ל, כדי להמשיך האור שהוא אור השגת המחין מבחינת לפני ולפנים, על־ידי ההכאה בהפריסה והמעכב, כנ"ל.

ועל־כן התגרו בשמן זה ביותר, וטמאו כל השמנים שהם כל השכליות והמחין, כי הם בחינת היכלי התמורות והחליפין, שממירין ומחליפין הכל, שמתגברין על האדם בעצבות הפרנסה ורבוי תאוותיו, וכל מה שהעצבות מתגבר - נתקלקל המח, שהוא בחינת "שמן משחת קדש", וכן חוזר חלילה, עד שכמעט כמעט אבדה תקותו, חס ושלום. אך הנס היה על־ידי שמן שהיה חתום בחותמו של כהן גדול (שבת כא:), שנמשח בשמן המשחה שכלול מכל התקונים, שבו נמשחו כל כלי המשכן ובית־המקדש וכל הכהנים ומלכות דוד משיח. כי אצל הכהן הגדול כל הברכות וכו', כנ"ל, ועל־כן על־ידי מעט "שמן משחת קדש" הזה חזרו ודלקו כל הנרות, כי נעשה בו נס נפלא ונורא בגשמיות ורוחניות, שלא היה בו להדליק כי אם יום אחד ודלק שמונה ימים. וכן ברוחניות לא היה יכל להאיר כי אם מעט לפי שעה, אבל הצדיקים בחינת כהן - מתגברים בעצם כחם, עד שזה מעט אור השמן של יום אחד - מאיר בכל השבעת ימים, שהם בחינת שבע מדות, עד שנעשין בחינת שמונת ימי חנכה, בחינת חנכת הבית־המקדש שהוא כלל הדעת, כי 'כל מי שיש בו דעת' וכו' (ברכות לג.). כי על־ידי מעט השמן - מאירין בחכמתם בלב איש הישראלי שישמח נפשו וכו' כנ"ל, ועל־ידי נקדת השמחה הזאת מעלה אותו לפי בחינתו עד התשעה היכלין הנ"ל, ומשם מאיר עליו השמחה ממקור השמחה שנמשך משם כנ"ל. ואזי כשמאירה השמחה יותר, הוא חוזר ועולה יותר ויותר מהיכלי התמורות, ועולה יותר לבחינת תשעה היכלין הנ"ל למקור השמחה, וכן חוזר חלילה לטובה.

וזה בחינת 'נר חנכה מוסיף והולך' (שבת כא:), כי עקר הוא ההתחלה, ובכל יום מוסיף והולך על־ידי הארת השמחה שמקבל בכל פעם ממקור השמחה, על־ידי שהתגבר תחלה להמשיך על עצמו שמחה בכל מקום שהוא, בתקף גלות נפשו, שזהו בחינת שמדליקין נר חנכה למטה מעשרה טפחים (ארח חיים, סימן תרעא, סעיף ו), שהוא בחינת מקומות הנמוכים מאד, ולשם דיקא ממשיכין אור הקדוש והנורא הזה, שנמשך בשרשו מאור הצדיקים שזכו להשגת התשעה היכלין וכו' כנ"ל. ועל־ידי־זה זוכה לתודה והודאה בשמחה לומר הלל וכו' בשמחה, ואז נתוסף אור השמחה.

ועל־כן ביום שני דחנכה הוא מוסיף והולך ומדליק שני נרות, כי נתוסף האור. וכן ביום שלישי וכו' מוסיף והולך בכל יום וכנ"ל. ועל־ידי קדשת הדלקת נר חנכה, על־ידי־זה ממשיכין דרך זה על כל ימות השנה, שירגיל בכל יום ובכל עת להמשיך על עצמו שמחה, על־ידי עמקות העצות האמתיות שגלו הצדיקים, שנמשכין ממקור עליון מאד, מבחינת תשעה היכלין הנ"ל, עד שיזכה להעלות נפשו ממקום שהוא, מהיכלי התמורות, עד שיעלה וכו', כנ"ל: