# כב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1104/66/22/

ועל־כן תכף אחר צווי מעשה המשכן בפרשת תרומה - נצטוה מיד על הדלקת שמן המנורה קדם לכל עבודת הקרבנות, כמו שכתוב שם מיד (שמות כז, כ): "ואתה תצוה וכו' ויקחו אליך שמן זית זך" וכו', כי כל מעשה המשכן שהוא בחינת הבית־המקדש, היה לתקן פגם העגל, שהוא עקר התגברות היכלי התמורות, בבחינת (תהלים קו, כ): "וימירו את כבודם בתבנית שור" וכו', שזה בחינת (שם עח, מ): "כמה ימרוהו במדבר יעציבוהו בישימון" וכו'. ועל־כן היה התחלת תקון עבודת המשכן, על־ידי נרות המנורה, שמדליקין באהל מועד מחוץ לפרכת, ששם כלליות הרדיפה והמעכב וכו', כי תכף כשהתחילו לעסק בעבודת המשכן, ונתנו נדבתם עליו בלב טוב בשמחה גדולה - נמשך עליהם שמחה, ועל־ידי־זה התחילו לעלות בעליות הנ"ל, עד שגמרו המשכן והדליקו מיד נרות המנורה בשמן משחת קדש, שעל־ידי־זה ממשיכין אור השמחה ממקור השמחה, וכנ"ל.

ועל־כן נסמך מיד פרשת מצות הדלקת נרות המנורה אחר מצות מעשה המשכן כנ"ל, וכן פרשת 'בהעלתך את הנרת' נסמך מיד אחר חנכת המזבח, הינו כנ"ל. ועל־כן גם עתה, שנחרב הבית־המקדש - לא נשאר לנו מכל העבודות של הבית־המקדש, כי אם בחינת אור שמן המנורה, שהוא בחינת אור נר חנכה, שזה בחינת שגם עתה בתקף גלותנו אנו ממשיכין עלינו אור השמחה מהקץ האחרון, בבחינת 'איתו אשלי ומושחו' הנ"ל, בכח הצדיקים הגדולים, שעל־ידי־זה יוצאין מהיכלי התמורות וכו', עד שנזכה לצאת מהגלות לגמרי, ונזכה לשמחה של לעתיד - 'כי בשם קדשך נשבעת לו שלא יכבה נרו לעולם ועד' (ברכת ההפטרה):