# כט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1104/66/29/

וזה בחינת מה שאיתא בכונות חנכה (פרי עץ חיים, חנכה, פרק ד), לכון בכל לילה שם 'אהיה' פעמים 'אהיה' שעולה אמת, ולעורר בכל לילה מדה אחת מי"ג מכילין דרחמי (מדות הרחמים) עד 'נוצר', ששם כלול עד 'ונקה' וכו', ושם 'אהיה' הנ"ל יכון בכל לילה בצרוף מיחד וכו', שכללותם הם שלשה 'אהיה', ביודין בההי"ן באלפין וכו', עין שם. הינו כי עקר כלל הכונה הוא - להמשיך בחינת שמחת המצוה מעולם הבא לעולם הזה, שזה העקר - שנתגבר לזכר בכל עת תכלית העולם הבא, שאז לא ישאר מן האדם ולא מן תאוותיו והבליו וכספו וזהבו שום דבר, כי אם נקדת המצות שזכה לסגל בחייו.

ועל־כן כשבא לעשות איזה מצוה, צריך להתגבר לעשותה בשמחה עצומה עד אין סוף, כי רק זה חיותו וקיומו לנצח, ואפלו אם עשה מה שעשה ועכשו נעשה עמו מה שנעשה אף־על־פי־כן ישמח ביותר. כי אדרבא! הוא צריך לשמח ביותר שהוא גם הוא בעצם שפלותו וגריעותו וכו' - זוכה לעשות מצוה להתעטף בציצית ולהניח תפלין ולתן איזה צדקה וכו', שזהו בחינת "ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה" - שחוטפין היגון ואנחה ומכניסין אותו לתוך השמחה וכו', כנ"ל (וכמו שכתבנו מזה בהלכות פריה ורביה הלכה ד עין שם).

וכל זה ממשיכין עתה על־ידי מצות הדלקת נר חנכה, שהוא להמשיך קדשת השמחה של שבת לששת ימי החל, כמו שכתוב בהתורה 'ימי חנכה הם ימי הודאה' (סימן ב בלקוטי תנינא) עין שם, וכל זה זוכין על־ידי בחינת אמת, שהוא בחינת יעקב, שהוא עצם השמחה שבלב כנ"ל (אות כ"ה), כי לפי נקדת האמת שבלב, בודאי ראוי לו לשמח מאד בשעת עשית איזה מצוה, כי האמת שבלב יודע שלא ישאר להאדם שום דבר, כי אם נקדת המצוה וכו' כנ"ל. וזה בחינת שם 'אהיה', בחינת 'אהיה' פעמים 'אהיה' שעולה אמת. כי 'אהיה' בחינת כתר שהוא בחינת כח המסדר והמישב את המחין כמו שכתוב שם על פסוק (בראשית כו, ג): ואהיה עמך ואברכך.

ושם מקור השמחה, בחינת (ישעיה לה, י): "ושמחת עולם על ראשם", ושם שרש בחינת אור השמן, בחינת שמן המשחה, שהוא בחינת כתר בחינת "נזר אלהיו על ראשו" (במדבר ו, ז), שממנו נמשכין כל אורות השמנים כנ"ל, שזהו בחינת אורו של משיח שנקרא על שם שנמשח בשמן המשחה, כי מחמת שהוא יזכה לזה בתכלית השלמות יותר מהכל, על־כן נקרא בשם משיח על שם שמן המשחה, והוא שמחת ישראל, שמאיר בהעלם בישראל גם עתה, על־ידי גדולי הצדיקים, להכניס בנו נקדת האמת, שנזכה לשמח בעשית המצוות גם עתה בעמק הגלות, שרק זה הוא קיומנו וחיותנו כנ"ל. ומשם ממשיכין אור נר שמן של חנכה, שנעשה על־ידי הכהן הגדול שנמשח בשמן המשחה [כי אף־על־פי שאז בימי בית שני כבר נגנז שמן המשחה (יומא נב:), אף־על־פי־כן כל קדשת הכהן הגדול נמשך משם, מאהרן הכהן, הראש שנמשח, שעל־ידי־זה קבל קדשתו לדורות].

וזה שמבקשים (תהלים מג, ג): שלח אורך ואמתך המה ינחוני יביאוני אל הר קדשך ואל משכנתיך - שהוא הבית־המקדש שהוא בחינת התשעה היכלין הנ"ל. ואבואה אל מזבח אלהים אל אל שמחת גילי - שיזכה לשמחה. וכל זה על־ידי שלח אורך ואמתך - שהוא אור האמת, שהוא אורו של משיח, כמו שפרשו חכמינו ז"ל (מדרש תהלים מב) על פסוק זה, שזהו בחינת אור שמן של חנכה, שעקרו להאיר נקדת האמת שבלב, עד שיזכה להמשיך קדשת הבית־המקדש - קדשת התשעה היכלין ששם מקור השמחה, בחינת ואבואה אל מזבח אלהים אל אל שמחת גילי וכנ"ל. ואודך - בחינת הודאה, וכנ"ל.

ושם 'אהיה' הנ"ל בשלשה צרופין, שכלם עולים בגימטריא 'חותם', כידוע בכתבים (עץ־חיים, שער לט, דרוש יא), הינו בחינת 'חותם של השמן של חנכה שהיה חתום בחותמו של כהן גדול'. ועקר החותם הוא אמת, כי 'חותמו של הקדוש־ברוך־הוא אמת' (שבת נה.), כי אמת בחינת אהיה פעמים אהיה כנ"ל, כי אהיה בחינת כתר, בחינת המסדר והמישב בחינת הפריסא והמעכב וכו' כנ"ל, שזהו בחינת חותם, שחותם בעד המחין ומעכבם, שימתינו עד שיתישבו, שעל־ידי־זה דיקא עקר השגת המחין.

ועקר כלל כל ההשגות הוא אמת, כמבאר בכמה מקומות (סימן נג תנינא, הלכות פסח, הלכה ז, אות ה), שעקר החכמה הוא אמת, וכמו שכתבו גם כל חכמי המחקרים, שעקר החכמה הוא אמת, בפרט בהשגת אלהות. ועקר כלל ההשגה של כל אחד הוא בחינת תכלית הידיעה דלא נדע, רק להמשיך על עצמו אמונה, שהיא בחינת אמת, על־ידי שרואין השגת הצדיקים, שעל־ידי־זה נתחזק האמת והאמונה בלב כל אחד מישראל - מי שמשים לבו אל דבריהם באמת. נמצא, שעקר האור בחינת שמן המנורה שבו נעשה הנס של חנכה, נמשך על־ידי בחינת החותם שהוא המעכב וכו', כנ"ל. ועל־כן היה הנס על־ידי שהיה חתום בחותמו של כהן גדול, וכנ"ל.

וזה בחינת 'אהיה' שהוא בחינת 'אנא זמין למהוי', כמו שמובא בהתורה "קרא את יהושע" (סימן ו), הינו שזה בחינת השמחה שבלב שסוף כל סוף 'אנא זמין למהוי', שבודאי יתהוה ממני איזה הויה. כי כל ההתהוות של האדם עתה בזה העולם - הכל הבל וריק, אפלו בחייו, כידוע לכל, מכל שכן שמכרח למות ולשוב לעפר ויתבלה הכל, ועל־כן אין זה שום הויה כלל, רק 'אנא זמין למהוי' - שבודאי אני מוכן ומזמן שיהיה ממני איזה הויה לעתיד לנצח, כי בודאי ישאר ממני אז מה שישאר, וכמו ששמעתי מפיו הקדוש ז"ל ענין זה לענין התחזקות בשמחה וכו'. וכל ההשארה הוא נקדת המצוות כנ"ל. וזה בחינת 'אהיה אנא זמין למהוי' - שזה עקר השמחה כנ"ל. וזה בחינת 'מה אנו מה חיינו וכו', כי הכל הבל, לבד' וכו', הינו כנ"ל, שאין להאדם שום הויה כלל, רק מה שישאר ממנו נקדת התורה והמצוות וכנ"ל. ועל־כן אומרים תכף אחר־כך 'אשרינו' וכו' וכנ"ל, כי הכל הבל, ואין הויה בעולם כי אם 'אשרינו' וכו'. דהינו שמחת קדשת ישראל, שמיחדין שמו יתברך בכל יום וכו', שזה בחינת שמחת המצוות כי "כל מצותיך אמונה", וכנ"ל.

וזה בחינת מה שצריכין לכון בכל לילה בצרוף אחר, כמו שאיתא בכונות (פרי־עץ־חיים, שער ראש חדש חנכה ופורים, פרק ד) - כל זה לתקן ולברר בחינת היכלי התמורות שמתגברין בכל פעם בשקרים וחליפין ותמורות שונות, שהם הרעיונים רעים והבלבולים וכו', שכלם בחינת שנויים וחלופים ותמורות. ועל־כן צריכין לתקן בכל פעם על־ידי שם 'אהיה פעמים אהיה' בצרוף מיחד, וכל צרוף עולה 'אמת', כמו שכתוב שם, כי כפי התגברות השנויים של התמורות שלהם - כן צריכין להתגבר לברח מהם, על־ידי שימשיך על עצמו אמתת האמת, על־ידי עצות טובות, שיש בהם וכו' כמה שנויים לטובה, לפעמים על־ידי תורה ומצוות, לפעמים על־ידי תפלה, לפעמים על־ידי שיחה וכו', שכל זה נמשך מבחינת צרופים שונים של שם אהיה הנ"ל, שהוא בחינת אמת כנ"ל, כי צריכין להפך הכל לטובה, שזהו בחינת "ששון ושמחה ישיגו" הנ"ל. וכפי התגברות העצבות של היכלי התמורות - כן צריכין להפך הכל לששון ולשמחה, שזהו בחינת עוונות נתהפכין לזכיות (עין יומא פו:), בחינת (ירמיה נ, כ): "ביום ההוא יבקש עון ישראל ואיננו", כנ"ל.

ועל־כן בכל יום ממשיכין צרופים מיחדים של שם אהיה, שהוא בחינת אמת, כפי התקון והברור שצריכין לברר משנוי התמורות, וכנ"ל, כי האמת הוא אחד, אבל מצד המקבלים יש בו כמה שנויים לטובה (כמו שכתוב במקום אחר בסימן רנא לקוטי חלק א), כפי הברור שצריכין, שהעקר על־ידי האמת, שמבטל כל השקרים והשנויים הנמשכין מהיכלי התמורות. ועל־כן הדלקת נר חנכה שהוא בחינת אור האמת, צריך לכון צרוף מיחד בכל יום של שם 'אהיה פעמים אהיה', שהוא עולה אמת, כנ"ל. וזה בחינת מה שצריכין לכון להמשיך תליסר מכילין דרחמי שהם "אל רחום וחנון", כי על־ידי אלו השלש עשרה מדות של רחמים, העוונות נתהפכין לזכיות, שהם בחינת שמחה, שזהו בחינת "ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה", שזה בחינת הנס של חנכה, שהצדיקים בגדל כחם - מהפכין הכל לטובה לששון ושמחה, עד שכל אחד יכול להמשיך על עצמו אור השמחה הזאת; שזהו בחינת הדלקת נר חנכה, וכנ"ל: