# לא

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1104/66/31/

וזה שהשיב דוד למיכל כשאמרה לו "מה נכבד היום מלך ישראל" וכו' (שמואל־ב ו, כ), על שבזה עצמו והקטין עצמו כל כך, כשהעלה הארון שהיה מפזז ומכרכר בשמחה עצומה וכו'. והשיב לה "לפני ה' אשר בחר בי מאביך וכו' ונקלתי עוד מזאת" וכו'. הינו שהשיב לה, שאדרבא, זהו כל תקף שמחתי, מחמת שאני קטן בעיני באמת כל כך, שעל־ידי־זה דיקא בחר בי ה' מאביך להיות מלך ונתקימה מלכותי, וכמו שדרשו רבותינו ז"ל (יומא כב:): 'אין ממנין פרנס על הצבור, אלא אם כן קפה של שרצים תלויה מאחריו, שאם תזוח דעתו עליו' וכו'. ובשביל זה לא נתקימה מלכותו של שאול, שלא היה בו שום דפי וכו', כי עקר עלית המלכות דקדשה הוא על־ידי שמחה, כמו שכתוב בהתורה הנ"ל, ועקר השמחה הוא על־ידי ענוה וקטנות דיקא, שהיא להיות קטן בעיניו באמת, כמו דוד, שאמר (תהלים כב, ז): "ואנכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם" וכו', ובזה בעצמו היה משמח את עצמו, שאף־על־פי־כן גמל השם יתברך עמו חסדים כאלה. וכן הוא בכל אדם לפי מדרגתו. ועל־כן השיב לה כראוי, כי זה עקר שמחתי, מה שאני מבזה עצמי ומקטין עצמי כל כך בשביל לשמח בשמחת הארון עם הלוחות, שהם כלל התורה כלל שמחת ישראל, כי אני שמח לפני ה' אשר בחר בי למלך מאביך על־ידי־זה דיקא, "ונקלתי עוד מזאת והייתי שפל בעיני" וכו' (שמואל ב הנ"ל), כי אני בעיני נקל ונבזה עוד יותר מזה, וזה דיקא הוא תקף שמחתי שאף־על־פי־כן אני זוכה עם ישראל להעלות הארון למקומו. וכן הוא בכל אחד מישראל, שאדרבא, כל מה שרוצים להרחיקו משמחה, מחמת שפלותו ופגמיו המרבים מאד - צריך להתחזק להיות שמח בכל כחו, על־ידי־זה דיקא, ולהפך היגון ואנחה לשמחה, כי אף־על־פי־כן אני מלבש בציצית, ואומר קריאת שמע וכו' בכל יום, וכיוצא בשארי נקדות המצות וכנ"ל, שזהו בחינת מלוי פגימת הלבנה, שהוא בחינת מלכות דוד שתתקים לנצח על־ידי־זה כנ"ל.

ועל־כן אומרים בשמחה בשעת קדוש הלבנה: 'דוד מלך ישראל חי וקים', כי עקר החיות והקיום לנצח הוא בחינת שמחה - שיזכה כל אחד על־ידי התקרבותו לצדיקים, שמרימין נקדות המצוות של כל אחד למקומו, בבחינת (תהלים טז, יא): "תודיעני ארח חיים שבע שמחות את פניך" וכו', שעקר חיי עולם הבא הוא בחינת שמחה, שזהו בחינת 'דוד מלך ישראל חי וקים', כי דוד הוא בחינת כלל שמחת ישראל, כי הוא בחינת 'בדחא דמלכא', כמו שאיתא בזהר הקדוש (משפטים קז.), כי זכה לעשרה מיני נגינה שהם כלל השמחה. ועל־כן מזכירין זאת בשעת קדוש הלבנה, וצועקין בשמחה גדולה 'דוד מלך ישראל חי וקים', כי עקר תקון פגימת הלבנה הוא על־ידי שמחה, שהיא בחינת דוד שזכה למלכות דקדשה על־ידי־זה לנצח, כנ"ל.

ועל־כן באמת אמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין מב.) "אלמלא לא זכו ישראל להקביל פני אביהם שבשמים אלא פעם אחת בחדש דים". וכמו שאומרים זאת בברכת קדוש הלבנה בשמחה, כי זה עקר קדשת וזכות ישראל שזוכין בזה העולם הכלה והנפסד וכו', לשמח בשמחת האמונה הקדושה, שזהו בחינת קדוש הלבנה, שהוא מלוי הלבנה מפגימתה על־ידי־זה כנ"ל. ועל־כן בודאי אלמלא לא זכינו בזה העולם אלא להקביל פני אבינו שבשמים פעם אחת בחדש על־ידי קדוש הלבנה דינו, כי כל זכיותינו וחיותנו הוא שמחת המצוה, שזהו בחינת קדוש הלבנה וכנ"ל, מכל שכן וכל שכן שאנו עושים כמה מצוות בכל יום, ומיחדין שמו יתברך פעמים בכל יום: