# לב

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1104/66/32/

וזה (בראשית לז, א): וישב יעקב בארץ מגורי אביו וכו', אלה תלדות יעקב יוסף וכו'. ודרשו רבותינו ז"ל במדרש רבה (בראשית רבה פד, ד): 'מגורי אביו - לשון גרים, שהיה יעקב מגיר גרים'. ואיתא בדבריו ז"ל בסימן רכח, שזהו בחינת מה שאמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה פד, ג): 'בקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רגזו של יוסף'. כי זה שעוסק לגיר גרים - בהכרח שיהיו לו יסורים ומחלקת וכו'. וכן הוא בכל אדם, שאלו הגרים ובעלי תשובה הרוצים לשוב אל ה' על־ידי הצדיק - בהכרח שיהיה עליהם גם כן כמה מיני מחלקת ויסורים והתגרות וכו' בכל פעם, כי אי אפשר להתקרב באמת להשם יתברך, כי אם על־ידי־זה, כמבאר בדברינו הרבה בזה. וכמו שמבאר בסימן ע"ב, שהוא - להתחזק בכל פעם כנגד היצר־הרע וכו', עין שם.

ועל־כן על כל אחד ואחד מישראל הרוצה לשוב להשם יתברך נאמר 'בקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו' וכו'. והתקון לכל זה הוא בחינת יוסף בעצמו, בחינת "אלה תלדות יעקב יוסף" - ופרש רש"י: 'הפשתני הזה נכנסו גמליו טעונים פשתן, הפחמי תמה, אנה יכנס כל הפשתן הזה, היה פקח אחד השיב לו: ניצוץ אחד יוצא ממפוח שלך ששורף כל הפשתן, כך וכו', "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש" (עובדיה א, יח), ניצוץ יוצא מיוסף שמכלה ושורף הכל. כי יעקב ראה כל האלופים הכתובים למעלה תמה וכו', מה כתיב למטה 'אלה תלדות יעקב יוסף' וכו' 'ניצוץ אחד' וכו'. וכן פרש רש"י בפסוק (בראשית ל, כה): "ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר שלחני" וכו', ופרש רש"י: 'משנולד שטנו של עשו וכו', אש בלא להבה אינו שולט' וכו', הינו כי יוסף הוא בחינת הצדיק האמת שיכול לשמח את לב כל אחד מישראל, ולהפך היגון ואנחה לשמחה, שעל־ידי־זה מלהיב את לב ישראל להשם יתברך, וכמו שכתוב בסימן ט' בלקוטי תנינא, כי הצדיק הוא בחינת (במדבר כז, יח): "איש אשר רוח בו" - שמנשב העפרוריות שהיא בחינת עצבות, מלב איש הישראלי, כדי שיוכל להתלהב להשם יתברך וכו', עין שם.

וזה בחינת יוסף שנאמר בו (שם מא, לח): "הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו", כי יוסף הוא בחינת הצדיק, שיכול לירד לתוך כל היכלי התמורות ולהוציא כל הנפשות משם, כל אחד ואחד מעמק נפילתו, כל מי שרוצה להתאחז בו, כי בודאי מי שאינו רוצה כלל, מכל שכן כשחולק וכו' - בודאי אי אפשר לעזר לו ועליו נאמר (משלי כג, ט): "באזני כסיל אל תדבר כי יבוז לשכל מליך", אבל כל מי שחס על נפשו עדין, וחפץ בחיים, אף־על־פי שנפל כמו שנפל, יכול הצדיק בחינת יוסף, להוציאו משם, כי יוסף ירד לכל היכלי התמורות בבחינת (תהלים קה, יז): "לעבד נמכר יוסף", עבדות בחינת עצבות, כמובא במקום אחר (סימן ב' תנינא) שנמשך מזהמת הנחש, שהוא בחינת חם, שממנו יצא מצרים שנתקלל (בראשית ט, כה): "עבד עבדים יהיה" וכו', כמובא (תקוני זהר, תקון ח, לז.), ויוסף עבר בכל זה, והיה לו נסיונות עצומים בתאוה זאת שנמשך מעצבות, והיה בבית האסורים כמה שנים, ועל־ידי־זה עבר בכל בחינות היכלי התמורות, ויצא מהם בשלום, אף גם זכה לתוספות קדשה עצומה על־ידי־זה - שזהו בחינת יוסף, בחינת (משלי א, ה): "ישמע חכם ויוסף לקח". ועל־כן יש לו כח להפך הכל לטובה, להפך היגון ואנחה לשמחה, שזהו בחינת מה שהתנבאה רחל, כאשר נולד יוסף, ואמרה (בראשית ל, כג): "אסף אלהים את חרפתי", כי על־ידי בחינת יוסף הצדיק, שיכול לעבר בכל היכלי התמורות, ולצאת משם בשלום, על־ידי־זה יתבטלו כל החרפות הבאין משם.

ואחר־כך קראה שמו יוסף לאמר "יוסף ה' לי בן אחר", הינו שאמרה שלא די שעל ידו יתבטלו החרפות, בחינת "אסף אלהים את חרפתי", אף גם יהיה לו כח להפך החרפות לכבוד, להפך היגון ואנחה לשמחה, שזהו בחינת 'יוסף ה' לי בן אחר', בחינת מעשים טובים המשמחים הלב, בחינת (משלי י, א): "בן חכם ישמח אב", כי עקר תולדותיהן של צדיקים הם מעשים טובים, הינו שדיקא על־ידי החרפות וכו' – "יוסף בן אחר", שהוא הולדה דקדשה, להוסיף להוליד על־ידי־זה דיקא שמחה וטוב, בבחינת התהפכות היגון ואנחה לשמחה, שכל זה בחינת יוסף, כמו שכתוב (בראשית מה, ה): "למחיה שלחני אלהים לפניכם" וכו', וכמו שכתוב (שם נ, כ): "ואתם חשבתם לרעה אלהים חשבה לטובה למען עשה כיום הזה להחיות עם רב". ואיתא בספרים על זה (ילקוט ראובני ויגש): אשריהם בעלי תשובה כי למחיה שלחם אלהים וכו', ולטהר המקומות אשר נפצו שם, לקרב ניצוצי קדשה למקומם וכו', שכל זה בחינת ירידה תכלית העליה, בחינה הנ"ל, שנתהפך הכל לטוב לששון ושמחה, וכנ"ל. ועל־כן דיקא בחינת יוסף יכול להלהיב את הלב להשם יתברך, ועל־ידי־זה ישרף את כל בחינת אלופי עשו ויהפך הכל לשמחה ולטובה.

וזהו: וישב יעקב - 'וישב' דיקא, בחינת כח המסדר והמישב שזכה יעקב, בחינת השכל הקדוש שרודף תמיד להשיג האור אין סוף וכו', כנ"ל, כי השכל נקרא יעקב, כמו שכתוב כמה פעמים. וזהו וישב יעקב - שזכה לבחינת המסדר והמישב. וזהו בארץ מגורי אביו - על־ידי שהיה מגיר גרים, שזהו בחינת 'מי יימר' הנ"ל שיכול לירד להיכלי התמורות וכו'. אך בכל פעם מתגרים בו ובהנלוים אליו מאד מאד ואין מניחים אותו וכו' - לישב בשלוה כלל.

והתקון לזה הוא אלה תלדות יעקב יוסף וכו' - שהצדיק בחינת יעקב, בחינת השכל הקדוש מוליד בקדשתו בחינת יוסף, שהוא בחינת תוספת קדשה בכל פעם, כי אינו נופל לזקנה דסטרא אחרא בשום אפן, רק הוא מוסיף קדשה ודעת בכל פעם, עד שיכול להפך כל היגון ואנחה לשמחה, בבחינת (ישעיה כט, יט): "ויספו ענוים בה' שמחה" וכו', ועל־ידי־זה נעשה בחינת "בית יוסף להבה" - שמלהיב אש הקדשה של יעקב, כי הוא "איש אשר רוח אלהים בו" - שמנשב העפרורית מכל אחד מישראל כנ"ל, ועל־ידי־זה ניצוץ אחד יוצא מבחינת יוסף ששורף את כל אלופי עשו, שהם כלל כל המניעות והסטרין אחרנין, שמהם כל העצבות והחלישות הדעת וההתגרות וכו' וכו' שמתגרין בכל אחד ואחד, כי על־ידי ניצוץ אחד של אור האמת שמכניס בלב איש הישראלי עד שמלהיב את לבו להשם יתברך - על־ידי־זה מכלה ושורף את כל המונעים וכו', כנ"ל: