# לג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1104/66/33/

וזה וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקנים הוא לו (בראשית לז, ג). 'זקנים' לשון רבים, כי הוא עוסק תמיד להגביר בכל פעם הזקנה דקדשה על בחינת הזקנה דסטרא אחרא, כי יש זקן דסטרא אחרא שעסקו תמיד להפיל את האדם לידי זקנה, דהינו להחליש את דעתו כאלו הוא זקן במעשיו וכו', שעל זה הזהיר אדמו"ר ז"ל (שיחות הר"ן סימן נא), וכן שמענו מכמה צדיקים, שאסור להיות זקן וכו', והכנעתו על־ידי זקן דקדשה, שהוא בחינת (יומא כח:): 'זקן ויושב בישיבה' האמתי, בחינת (קדושין לב:): 'זקן - זה קנה חכמה', שהוא בחינת יוסף, שהוא מוסיף קדשה וחיות בכל פעם וכו', וכמבאר מזה בדברינו הרבה (ועין בהלכות תפלין הלכה ה).

וזהו בחינת כי בן זקנים הוא לו - לשון רבים, שבכל פעם מוסיף זקנה דקדשה על זקנה דקדשה, שהוא בחינת "יראת ה' תוסיף ימים" (משלי י, כז): להכניע ולבטל בחינת זקנה דסטרא אחרא, שעל זה התפלל דוד (תהלים עא, ט): "אל תשליכני לעת זקנה" וכו', כי צריכין להתחדש בכל פעם מחדש, בבחינת (ישעיה מ, לא): "וקוי ה' יחליפו כח" וכו', שזהו עקר בחינת זקנה דקדשה, שזהו בחינת יוסף הצדיק שנקרא על שם זה 'יוסף' - על שם שהוא מוסיף קדשה ודעת שהוא עקר החיות בכל פעם, וכנ"ל: