# ד

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1104/66/4/

ויש לרמז גם בפרטיות הארבעה מיני לחם שמביאין בקרבן תודה, שהם כנגד בחינת התקונים שנעשין על־ידי שמחת המצוה, שזהו בחינת קרבן תודה כנ"ל. כי מבאר שם בהתורה הנ"ל: שעל־ידי שמחת המצוה עולה מלכות מבין הקלפות. וכשאדם עושה איזה מצוה - יש כח בהמצוה לילך ולעורר כל העולמות לעבודת השם יתברך וכו', וזה בחינת מלכות מלביש נצח הוד יסוד שהם כלי ההליכה וכו'. ועל־ידי ההליכה נמשך ברכה לכל העולמות, וזה בחינת נצח הוד יסוד מלבישין את חסד גבורה תפארת שהם הידים שמשם כל הברכות וכו'. ועקר הברכה שנשפעה מהידים הם שכל וכו', וזה בחינת חסד גבורה תפארת שמלבישין את חכמה בינה דעת וכו'. ועל־ידי־זה נסתדר המסדר וכו' שהוא בחינת כתר וכו' עין שם.

וזה בחינת הארבעה מיני לחם שמביאין בקרבן תודה שהוא בחינת שמחת המצוה כנ"ל - שהם כנגד ארבעה בחינת תקונים הנ"ל שנעשין על־ידי שמחת המצוה. כי 'חלות מצות' - זה בחינת מלכות, שנקראת חלה (תקוני־זהר תקון טז, לא.), ששעורה מ"ג ביצים (שלחן ערוך, יורה דעה, סימן שכד, סעיף א), בחינת "גם זאת", כמובא בדבריו ז"ל בהתורה 'אבא שאול' (בסימן נה), שזהו בחינת (ויקרא כו, מד): "ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם", ועקר גלותה הוא העצבות, כנ"ל. וכשעושין מצוה בשמחה מעלין אותה מגלותה כנ"ל, שזהו בחינת מלכות שעולה מן הקלפות כנ"ל. וזה נעשה על־ידי חלות מצות שמביאין בקרבן תודה, שהוא בחינת שמחת המצוה, כנ"ל.

'רקיקין' - בחינת תקון נצח הוד יסוד, רגלין - להכניע הקלפות שאחיזתן ברגלין, בבחינת (תהלים מט, ו): "עון עקבי יסובני" וכו', שרוצין להתגבר, חס ושלום, בבחינת (דניאל ז, ז): "אכלה ומדקה ושארא ברגלה רפסה" (היא אוכלת וטוחנת היטב ואת הנשאר היא רומסת ברגליה). אבל הצדיקים שהם בחינת משיח, שעושין המצוות בשמחה, ומזכין את ישראל לזה, יכניעם ויהדקם, בבחינת (שם ב, מד): "תדק ותסף כל אלין וכו' והיא תקום לעלמיא" וכו' ([המלכות של מלך המשיח] היא תטחן ותכלה את כל אלו המלכויות, והיא תקום לעולמים). וזה מרמז 'רקיקין' - שמהדקין אותן. וזה בחינת (שמואל־ב כב, מג): "כטיט חוצות אדיקם" וכו', שהוא במחברת רקיקין, כמובא. ועל־כן נאמר בהם (ויקרא ז, יב): "משוחים בשמן", לרמז על בחינת משיח, שהוא יהדק את הקלפות שרוצים להדק הכל, שאחיזתם ברגלין כנ"ל. כי עקר מלחמת משיח, בבחינת רגלין, כמובא (זהר פקודי רנח.), כמו שכתוב (זכריה יד, ד): "ועמדו רגליו ביום ההוא" וכו'.

'מרבכת' – ברותחין (רש"י ויקרא ז, יב), בחינת ברכת השכל, שהוא כאש עצור בלב (כמו שכתוב בהתורה 'אבא שאול' הנ"ל). 'מרבכת' אותיות 'מברכת', בחי נת ברכת הידים, שהוא ברכת השכל.

וכל אלו השלש באות מצה. ועוד צריכין להביא בתודה עשר חלות חמץ, כמו שכתוב (ויקרא ז, יג): "על חלות לחם חמץ", שזהו נפלאות נוראות הקרבן תודה, שהוא משנה מכל הקרבנות, שאסור בהם חמץ, כמו שכתוב (שם ב, יא): "כי כל שאור וכו' לא תקטירו" וכו', רק בקרבן תודה מביאין חמץ. כי חמץ בשרשו שבקדשה, נמשך מבחינת כח המסדר והמישב את המחין, שהוא בחינת כתר שהוא בחינת המתנה, כי כששואלין את האדם איזה שכל, אומר: המתן עד שאתישב וכו', עין שם היטב בהתורה הנ"ל, שכל עקר התקון הוא על־ידי תקון המסדר והמישב וכו', שעל־ידי־זה זוכין להשיג בחינת התשעה היכלין הנ"ל על־ידי הרדיפה והמעכב וכו'; עין שם היטב היטב.

וזה בחינת חמץ בשרשו שבקדשה, כי החמץ הוא על־ידי המתנה (וכמבאר כל זה בהלכות נפילת אפים הלכה ד על־פי התורה הנ"ל עין שם היטב), כי המח והדעת נמשך כפי האכילה שמחיה את האדם, שעקר החיות הוא חכמה ושכל בחינת (קהלת ז, יב) "החכמה תחיה", כמו שכתוב בדברינו כמה פעמים. וכשאין מתקנים את המסדר והמישב שהוא בחינת כתר, אז החמץ אסור באסור חמור מאד, שזהו בחינת אסור חמץ בפסח, כי בפסח יצאנו מגלות מצרים, וכבר מבאר בהתורה הנ"ל, שעקר הגלות הוא גלות השכינה, שהוא - מה שהעצבות מתגבר על לב איש הישראלי. וכשמתגברין בשמחה - זה עקר הגאלה מן הגלות, בחינת "כי בשמחה תצאו" וכו' (ישעיה נה, יב), ואז זוכין לכל התקונים הנ"ל, עד שמתקנים גם את המסדר והמישב וכו', שעל־ידי־זה משיגין אור האין סוף בבחינת מטי ולא מטי על־ידי התשעה היכלין הנ"ל. אבל אי אפשר לזכות לכל זה כי אם על־ידי בחינת 'מי יימר' המבאר שם, שהוא על־ידי־זה שיכול לכנס בהיכלי התמורות למקום הקלפות, ולהעלות הקדשה משם בבחינת קטרת כנ"ל, (כמו שכתוב שם). הינו על־ידי התגברות השמחה, שעל־ידי־זה מעלין השכינה בחינת מלכות, מגלותה, מבין הקלפות, וזוכין לכל התקונים הנ"ל, כנ"ל.

אבל במצרים שהיו נאחזין הקלפות מאד - היה קשה מאד לזכות לזה, רק הגאלה היתה ברבוי רחמיו וחסדיו יתברך, שהאיר עליהם הארת המחין בהארה עצומה מאד שלא בהדרגה וסדר - על־ידי בחינת אתערותא דלעלא, כי לא היה להם אתערותא דלתתא כראוי שיהיו ראויים לגאלה, כמו שכתוב כל זה בכתבי האר"י ז"ל (פרי־עץ־חיים, שער חג המצות, פרק א), ומובא בדברינו כמה פעמים (הלכות ברכת השחר, הלכה ה, הלכות קריאת שמע, הלכה ה), על־כן ל א נתתקן אז בחינת המסדר והמישב שהוא בחינת כתר, כי המסדר והמישב אי אפשר לתקן כי אם על־ידי־זה שזוכה לאתערותא דלתתא בשלמות, שהוא על־ידי שיכול לירד להיכלי התמורות, ולהעלות הקדשה משם וכו', שזהו בחינת מי יימר וכו', כנ"ל.

ועל־כן הכרחו לצאת משם בחפזון. ובשביל זה אסורים לאכל חמץ בפסח ואסורו חמור מאד, כי אסור להחמיץ את המח כלל כל זמן שלא נתתקן המסדר והמישב את המחין, כי המח כפי האכילה, כנ"ל. בפרט שבגאלת מצרים היו צריכין לתקן חטא אדם הראשון (פרי־עץ־חיים, חג המצות, פרק א), שחטאו היה באכילה שאכל מעץ הדעת טוב ורע, שהיא בחינת אכילה של אסור, שעל־ידי־זה פוגמין בהדעת מאד, עד שנכנסין לדעת וחקירות שאסור לכנס בהם, שלא יצא מגבול הקדשה, שזהו בחינת עץ הדעת טוב ורע וכו'. ומחמת שבפסח צריכין לתקן זאת - על־כן עקר קדשתו בענין האכילה שצריכין לאכל מצה, וחמץ אסורו חמור מאד, כי עדין לא נתתקן המסדר והמישב, ואז אסור להחמיץ המח כלל.

ועל־כן אז החמץ בבחינת פגם אכילת עץ הדעת טוב ורע, שעל־ידי־זה נגזר "בעצבון תאכלנה" (בראשית ג, יז), בחינת עצבות ומרה שחורה שנאחז בהאכילה ביותר, שזה עקר הגלות כנ"ל. על־כן צריכין לאכל רק מצה, שהוא "לחם אבירים" (תהלים עח, כה), בחינת מן, בחינת מאכל של מלאכים (יומא עה:), שאין להם אתערותא דלתתא, כי אז נמשך המאכל מלמעלה על־ידי הארת המחין עצומים שנמשכין אז, בבחינת אתערותא דלעלא. אבל אנו אסור לנו להחמיץ מחנו כלל באלו המחין הגבוהים שיורדין אז לפי שעה בשביל הגאלה, כמובא. ועל־כן אסור החמץ עד אחר קריעת ים־סוף, שהתחיל אז בחינת תקון הכתר על־ידי הספירה וכו'. ואחר־כך בשבועות, שאז עקר תקון הכתר, כמובא (פרי־עץ־חיים, שבועות, פרק א), אז מביאין שתי הלחם מחמץ דיקא, וכמו שמבאר מזה הרבה (שם בהלכות נפילת אפים הנ"ל עין שם, אות יב).

ועל־כן התודה שמביאין כשיוצאין מן הצרה - שהוא בחינת גלות, שעקר התקון על־ידי שמחה כנ"ל, שעל־ידי־זה זוכין לבחינת תקון המסדר והמישב וכו' כנ"ל, על־כן אז מביאין לחם חמץ, כי כשנתתקן המסדר והמישב על־ידי התגברות השמחה, אז נתתקן החמץ משרשו שבקדשה, שהוא בחינת המתנה וכו' כנ"ל, ואז נעשה על־ידי לחם חמץ דיקא תקון נפלא, שזהו בחינת שתי הלחם של שבועות שבאין מחמץ דיקא, מחמת שאז זוכין לבחינת כתר שהוא תקון המסדר וכו'. וכמו שכתבנו באריכות בהלכות נפילת אפים הנ"ל, עין שם: