# מז

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1104/66/47/

וזה בחינת (בראשית מד, יח): ויגש אליו יהודה - שעקר התקון על־ידי שנתקבץ יהודה ויוסף שהם העקר, בחינת משיח בן דוד, שבא מיהודה, ומשיח בן יוסף. כי דוד בחינת תהלים, שנאמר בעשרה מיני נגינה, שהם בחינת שמחה, כי הוא (שמואל־ב' כג, א): "נעים זמרות ישראל", כי התלהבות השמחה שבלב שזה בחינת יוסף, בחינת (עובדיה א, יח): "בית יוסף להבה", עקר התגלותו הוא על־ידי דבורי תודה והודאה, שזה בחינת דוד שרוה להקדוש־ברוך־הוא בשירות ותשבחות (ברכות ז:), כי הדבור יש לו כח גדול, ועל־ידי־זה עקר התגלות השמחה, בחינת (משלי טו, כג): "שמחה לאיש במענה פיו", וכתיב (שם יב, כה): "דאגה בלב איש ישחנה ודבר טוב ישמחנה". וזה בחינת (תהלים סג, ו): "ושפתי רננות יהלל פי" דיקא, שכל זה בחינת דוד שיצא מיהודה - שנקרא על שם הודאה, כמו שכתוב (בראשית כט, לה): "הפעם אודה את ה'".

וזה שאמר יהודה ליוסף: ידבר נא עבדך דבר באזני אדני - 'אזנים' הם כלי השמיעה, ושמיעה בלבא תליא (שמיעה תלויה בלב), ששם שרש השמחה, בחינת (תהלים ד, ח): "נתת שמחה בלבי", שזאת השמחה - מעורר בחינת יוסף, שמלהיב הלב על־ידי שמנפח ממנו העפרורית (סימן ט תנינא). אבל אף־על־פי־כן, עקר התגלות וקיום השמחה הוא על־ידי הדבור, שהוא בחינת דוד שיצא מיהודה, כנ"ל. ועל־כן אמר יהודה ליוסף: ידבר נא עבדך דבר דיקא, בחינת דבורים קדושים של שמחת האמונה הקדושה, כמו שאנו מתפארין בכל יום ואומרים בפה מלא: 'אשרינו מה טוב חלקנו' וכו'. באזני אדני - שהוא בחינת שמיעה בלבא תליא, ופרש רש"י: 'יכנסו דברי באזניך', כי על־ידי הדבור יכנסו הדברים באזניו ובלבו, עד שתאיר השמחה בשלמות, ויתבטל העצבות, שהיא בחינת חרון אף ודינים. וזהו ואל יחר אפך בעבדך - שיתבטל החרון אף, על־ידי תקף השמחה שתאיר על־ידי הדבור, כנ"ל: