# מח

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1104/66/48/

ועל־כן נזהר יעקב מאד שלא תהיה נשלמת המטה הקדושה בחוץ־לארץ, כמו שאיתא בזהר הקדוש, שעל־כן אמר כשנולד יוסף 'שלחני', כי אם היה נולד בנימין בחוץ־לארץ, לא היה יכל לצאת משם, כמו שאיתא שם בזהר הקדוש (ויצא קנח:), כי בנימין שהוא שלמות המטה הקדושה, גמר שלמות השמחה, כי על ידו נמשך השמחה ממקומו של עולם למקום זה העולם, שעקר המקום הקדוש הוא המקום הנורא של בית־המקדש, וכנ"ל (אות מג). אבל אם היה נולד, חס ושלום במקום הטמא שהוא חוץ־לארץ בבית לבן, היה, חס ושלום, נמשך השמחה להסטרא אחרא, כי כל התגברותם הוא על־ידי שהם רוצים להמשיך השמחה להם, שזהו בחינת כל מיני שמחות של הבלי העולם הזה, שהם בחינת שחוק הכסיל, שעליהם נאמר (קהלת ב, ב): "ולשמחה מה זה עשה". ועל זה אנו מבקשים (תהלים לה, יט): "אל ישמחו אויבי לי", "אל יעלצו אויבי לי" (שם כה, ב), וכן הרבה. ועל־כן נזהר שיהיה נשלם המטה הקדושה על־ידי הולדת בנימין, כדי שתהיה נמשכת השמחה למקומה לארץ־ישראל ובית־המקדש, ששם השמחה הקדושה בו יתברך כנ"ל. ומשם אנו יכולין להמשיך השמחה הקדושה גם עתה בגלות לחוץ־לארץ. כי בכל מקום שישראל גולין לשם - הם ממשיכין קדשת ארץ־ישראל על־ידי בתי כנסיות ובתי מדרשות שהם בחינת מקדש מעט (מגלה כט.), והעקר על־ידי כח הצדיקי אמת, וכנ"ל: