# נ

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1104/66/50/

וזה בחינת ברכת הנסים שמברכין כשמגיעים למקום שנעשה לו נס או שנעשו שם נסים לאבותינו, כמו שמובא בשלחן ערוך (ארח חיים) סימן רי"ח: 'הרואה מקום שנעשו נסים לאבותינו, מברך: ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה. וכשמגיע למקום שנעשה לו נס, מברך: ברוך שעשה לי נס במקום הזה'. ודקדקו רבותינו ז"ל להזכיר המקום בברכת הנס, שמחיבים לומר: 'שעשה לי או לאבותינו נס במקום הזה' - 'במקום הזה' דיקא.

כי עקר כל הנסים נמשכין מן המקום ההוא, שהוא מקום הבית־המקדש, שנוראות קדשתו נמשך מבחינת המקום העליון הנ"ל, שהוא בחינת כתר הנ"ל, שעליו נאמר: 'ברוך כבוד ה' ממקומו', כנ"ל (אותיות כד, מג). כי משם מבחינת המעכב וכו' הנ"ל, שנקרא 'מקום' כנ"ל, שזהו בחינת צמצום, משם נשתלשלו כמה צמצומים עד שנתהוה המקום הגשמי הזה, שהוא עפר הארץ שאנו עומדים עליו בזה העולם העשיה, שבכאן היא כל הבחירה שלנו בני אדם, שבשביל זה נברא הכל, כידוע.

ובשביל כח הבחירה נאחז בזה המקום הגשמי אחיזת הסטרא אחרא, שהם בחינת היכלי התמורות, שהם רוצים להחליף ולהמיר הכל, מטוב לרע מאמת לשקר וכו', שזה עקר עבודת האדם שיעמד בנסיון ולא ילך בעצת רשעים וכו' - שממירין הכל בעצתם המהפכות מן האמת, רק ידבק עצמו לצדיקי אמת וילך בדרך עצתם וכו', עד שיזכה למה שיזכה לתכליתו הנצחי. ועקר הכח של היכלי התמורות להטעות את האדם, הוא כפי הפגם שנפגם אצלו בחינת כח המסדר והמישב את השכל, שהיא בחינת המעכב הנ"ל, שהוא בחינת מקום וכו' כנ"ל, שמחמת זה אין לו ישוב הדעת להתגבר כראוי להסתכל על האמת לאמתו ולילך בדרך האמת. וכל זה נמשך בשרשו, מחמת שלא זכה עדין לתקון המסדר והמישב העליון הנ"ל.

כי בענין הרדיפה והמעכב הנ"ל, שמשם משיגין מה שמשיגין - בזה תלוי הכל, כי יש גם כמה צדיקים נוראים גדולים שפגמו בזה, על־ידי שלא תקנו המסדר והמישב כראוי, שעל־ידי־זה רדפו מחם ביותר, עד שהרסו לעלות אל ה', שזה בחינת פגם נדב ואביהוא בחינת (ויקרא טז, א): "בקרבתם לפני ה' וימתו" וכנ"ל. וזהו בחינת 'הציץ ונפגע, הציץ ומת' (חגיגה יד:). וזה עקר חטא אדם הראשון, כמו שאיתא בזהר הקדוש (יתרו סט:): 'דאסתכל במה דלא הוי ליה רשו' וכו' (שהסתכל במה שלא היתה לו רשות), והוא פגם בזה ביותר, כי הלך אחר עצת הנחש, ונמשך אחר תאות אכילת עץ הדעת, ששם עקר אחיזת היכלי התמורות, בחינת (בראשית ג, כד): "להט החרב המתהפכת", ולא די בזה, כי אם הסתכלו למעלה במה דלא הוי ליה רשו, שזהו "כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל" (בראשית ג, ו), שהסיתם הנחש להיות כרוך אחר תאותם, ולהסתכל בחכמות והשגות עליונות שאין להם רשות להסתכל בהם. בפרט אחרי פגמים כאלה, שזהו בחינת פגם כל המחקרים והחכמים להרע של עכשו, שכרוכים אחר כל התאוות, אכילה שתיה ונאוף וממון וכבוד וכעס ונצחון וכו', ובכל זאת רוצים להבין ולהתחכם ולהסתכל בהשגת אלוהותו יתברך ובדרכי הנהגתו וכו', עד שנתעו כמו שנתעו. וכל זה הוא בחינת פגם המסדר והמישב את המחין.

ומשם כל הצרות והיסורים שיש להאדם, חס ושלום, כי על־ידי־זה מתגברים היכלי התמורות כנ"ל, שמשם כל הסכנות והצרות, חס ושלום. וכשהשם יתברך מרחם ועושה נס להאדם, עקר הנס נמשך בכח הצדיקים הגדולים מן המקום ההוא, שמשם משיגין התשעה היכלין הנ"ל דלא מתדבקין ולא ידעין וכו', כי הם למעלה מהשכל, ומשם כל הנסים שהם למעלה מהשכל, כי השכל מחיב שיהיה כך, שיתנהג כפי דרך הטבע, שיהיה הים - ים ויבשה - יבשה, אבל כשהשם יתברך עושה נס ומהפך ים ליבשה - זהו למעלה מהשכל. ועל־כן באמת המחקרים שאינם מבטלים דעתם - אינם מאמינים בנסים, כידוע, וחותרים ומתיגעים להכחיש הנסים, חס ושלום, מה שכבר ראינו בעינינו נסים ונפלאות עד אין מספר. ועל־כן כל הנסים נמשכים מבחינת תשעה היכלין הנ"ל, שנמשכין מבחינת כתר, מבחינת תקון המסדר וכו' הנ"ל, שהוא בחינת מקום כנ"ל. כי אלו התשעה היכלין הם למעלה מהשכל, כי לא מתדבקין ולא ידעין, כנ"ל.

ועל־כן באמת עקר כל הנסים נמשכין מבית־המקדש, שהיה שם עשרה נסים, שעקר קדשת הבית־המקדש הוא קדשה העשירית, שהיא בחינת כתר בחינת מקום הנ"ל, ומשם נמשכין כל הנסים שבעולם. ועל־כן כשיצאו ממצרים בנסים נפלאים, וקרע להם את הים בנס נפלא ונורא, אמרו בהשירה (שמות טו, יז): "תבאמו ותטעמו בהר נחלתך", שהוא הבית־המקדש, שמשם עקר הנסים של יציאת מצרים וקריעת ים־סוף, שהעקר היה כדי לבוא לשם, כמו שכתוב (דברים ו, כג): "ואותנו הוציא משם להביא אותנו" כו', וכמו שמבאר במקום אחר (הלכות חול המועד, הלכה ד). ועל־כן כשנעשה להאדם נס - צריך לברך 'שעשה לי נס במקום הזה'; שצריך להזכיר המקום דיקא. כי עקר הנס שבמקום הזה הוא - על־ידי שנמשך למקום הזה מנוראות קדשת שרש המקום, שהוא בחינת המסדר הנ"ל, שמשם התשעה היכלין דלא מתדבקין וכו', שמשם כל הנסים, וכנ"ל: