# נג

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1104/66/53/

וזה (בראשית מט, א): "ויקרא יעקב אל בניו" וכו', שבקש לגלות קץ הגאלה, ונסתלקה השכינה ממנו (פסחים נו.), כי עקר הגאלה על־ידי השמחה הנ"ל, בחינת "כי בשמחה תצאו" כנ"ל. ובתחלה סבר יעקב שכבר נתברר מהיכלי התמורות לגמרי, עד שיוכל לגלות קץ הגאלה, ונסתלקה הימנו שכינה, זה בחינת 'במפלא ממך אל תדרוש' (חגיגה יג.), שנמשך מכח המעכב הנ"ל - שמכה בהמחין הרודפין להשיג, ואינו מניחם לרדף יותר מדאי, בפרט בענין זה של קץ הגאלה, שהוא קץ הפלאות, שלביה לפומיה לא גלי. ועל־כן התחיל לדבר דברים אחרים, ואמר "הקבצו" וכו', שעקר התקון על־ידי הקבוץ של ישראל, שזהו בחינת שלום הנ"ל (אות מב), שיתקבצו וישמעו אל בחינת יעקב וישראל, שהם בחינת הצדיקים האמתיים, שעל־ידי־זה סוף כל סוף תבוא הגאלה השלמה, על־ידי עצם כחם, על־ידי שמהפכין היגון ואנחה לשמחה, כנ"ל: