# נט

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1104/66/59/

וזה בחינת מראה הסנה, ומה שמאן משה כל כך בשליחותו לגאלם, שהעקר היה מחמת שראה ברוח קדשו, אריכת מרירת הגלות של עכשו, שאי אפשר לעמד על קצו, כי הוא קץ הפלאות, על־כן לא רצה להתחיל לילך בשליחותו, כמו שאמרו רבותינו ז"ל, ומובא בפרוש רש"י על פסוק (שמות ד, יג): "שלח נא ביד תשלח", כי יודע אני שאיני מכניסם לארץ־ישראל ואיני גואלם לעתיד וכו'. וכל זה מחמת רבוי המחלקת שבין ישראל, עד שאין יודעין היכן הם הצדיקי אמת, שזה עקר אריכת הגלות, כידוע.

וזה וירא והנה הסנה בער באש והסנה איננו אכל (שם ג, ב), והתפלא מאד - מדוע לא יבער הסנה, כי הסנה מרמז על הגלות, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שמות רבה ב, ה), שראה התגלות אלהות בלבת אש מתוך הסנה, שהוא התלהבות האש של לב איש הישראלי, שבוער להשם יתברך, על־ידי כח הצדיקי אמת, בחינת 'איש אשר רוח בו' הנ"ל, שבוער להשם יתברך מתוך הסנה מתוך מרירת הגלות, ואף־על־פי־כן והסנה איננו אכל, שאף־על־פי־כן מתגבר הגלות שהוא מרירת העצבות שזה בחינת והסנה איננו אכל – שהסנה, שהם החוחים והקוצים הסובבים את השושנה, שעקרם הוא העצבות שהיא גלות השכינה - איננו אכל, כי מתגבר בכל פעם. והתפלא משה על זה מאד, ואמר: אסרה נא ואראה את המראה הגדל הזה מדוע לא יבער הסנה, כי רצה להגיע עד סוף הקץ האחרון, איך יזכו ישראל לגאלה שלמה שאין אחריה גלות - לבער ולכלות הסנה שהם החוחים והקוצים לגמרי.

ואז וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו ה' וכו' אל תקרב הלם וכו' - זה בחינת כח המסדר והמישב הנ"ל, שהוא בחינת המעכב את רדיפת המחין, שלא ירדף מחו להרס לעלות אל ה' כנ"ל. הינו כי משה שהוא הגואל צדק הראשון ראה שיגאל את ישראל, כי יוכל לשמח את ישראל מתוך מרירת הגלות, להאיר בהם התנוצצות אלהותו יתברך, שזה עקר השמחה, שזה בחינת לבת אש, בחינת (שיר השירים ח, ו): "רשפיה רשפי אש שלהבת יה", שנתגלה מתוך הסנה מתוך מרירת הגלות, כי יכול להפך יגון ואנחה לשמחה כנ"ל. אבל אף־על־פי־כן והסנה איננו אכל - שאף־על־פי־כן אינו נכלה הסנה, שהוא הקוץ המכאיב, כי אף־על־פי־כן הם מתגברים בכל פעם בכמה נכלים וערמומיות בלי שעור, עד שהחטיאם חטאה גדולה תכף אחר מתן תורה וכו'. וכן כל העשרה נסיונות וכו', שעל־ידי־זה נגזרו כל הגליות עד הגלות הארך המר הזה, כמו שכתוב (שמות לב, לד): "וביום פקדי" וכו', ורצה משה לעמד על הדבר, שזהו בחינת השגת קץ הפלאות. ואז אמר לו השם יתברך: אל תקרב הלם - זה בחינת המעכב שהוא המסדר והמישב הנ"ל, כי משה זכה אז לבחינת השגת התשעה היכלין הנ"ל, שזוכין על־ידי שמחת המצוה, שהיא בחינת התנוצצות קבלת התורה שהתחיל אז, עד שהשיג וראה מה שהשיג וכו'.

אבל אף־על־פי־כן ראה שעדין הסנה איננו אכל, ואמר אסרה נא ואראה את המראה הגדל הזה וכו', איך משיגין התגלות אלהות בשמחה כזאת, עד שיוכל לכלות הסנה לגמרי? כי כבר מבאר קצת לעיל (אות כא), שהא בהא תליא, כל מה שמתגברין לעשות מצוה בשמחה - זוכין לאיזה בחינת צמיחת קרן ישועה, להוציא השכינה מהגלות, ולעלות בכל העליות הנ"ל, עד התשעה היכלין הנ"ל, ששם מקור השמחה, בחינת 'ושמחת עולם על ראשם' כנ"ל. ואז ממשיכין שמחה יתרה ממקור השמחה, ואז יכולין לברר ביותר מהיכלי התמורות כנ"ל. ואז עולין יותר ויותר, בעליות הנ"ל, עד שמשיגין מה שמשיגין מבחינת תשעה היכלין הנ"ל בהשגה יתרה, ואז מתגדל השמחה יותר, ואז יכולין לברר מהיכלי התמורות יותר ויותר, וכן להלן. ואם היה הולך כל זה כסדר, בודאי כבר היה קץ הגאלה, שהוא על־ידי שמחה כנ"ל, אבל עוונותינו הטו אלה, שבכל פעם מתגבר הבעל דבר ומחטיא את ישראל ומגביר העצבות, בחינת (תהלים עח, מ): "יעציבוהו בישימון", בחינת בלבולי האמונה, שהוא בחינת עבודה־זרה וכפירות, שנקראים 'עצבים' על שם העצבות, כמו שכתוב (תהלים קטו, ד): "עצביהם כסף וזהב" וכו'.

ועל־ידי־זה אריכת הגלות, כי 'לא גלו ישראל אלא על שפסקו מהם אנשי אמונה' וכו' (שבת קיט:), שזהו בעצמו בחינת עצבות כנ"ל. אבל גדולי הצדיקים שבכל דור מתיגעים בגדל כחם בכל דור לעסק בתקון זה לשמח את ישראל, על־ידי הארת האמונה הקדושה בלבם בכל פעם וכו'. אבל עקר אריכת הגלות הוא על־ידי המחלקת, שחותרים להרחיק לב בני ישראל מצדיקי אמת, ועל־ידי־זה אי אפשר לעמד על קץ האחרון, עד שאפלו משה רבנו לא יכל לעמד על הדבר, כי אמר לו השם יתברך: אל תקרב הלם, הינו שעדין לא נתבררו היכלי התמורות כל כך בשלמות, עד שתוכל לעלות להשיג יותר, כי כל השגת אור האין סוף, הוא כפי הברור מהיכלי התמורות, בבחינת 'מי יימר' הנ"ל.

וזה של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת קדש הוא, הינו שלכאן נמשך קדשת המקום העליון הנ"ל, שהוא בחינת כח המעכב וכו' הנ"ל, שהוא בחינת 'ברוך כבוד ה' ממקומו' כנ"ל. וצריכין לזה המקום חליצת המנעלים, בחינת של נעליך - שהוא להפשיט עצמו לגמרי מהגוף של עולם הזה, כמו שאיתא בזהר הקדוש. אבל לילך עוד יותר, להשיג יותר איך לכלות ולבער הסנה לגמרי - זה אי אפשר עתה, כי זהו גם כן בחינת המתן הנ"ל, שצריך להמתין הרבה עד שנזכה לברור מהיכלי התמורות כזה, עד שיזכו הצדיקים להשיג איך לכלות הסנה לגמרי וכו', ועל־כן באמת מאן משה בשליחותו שבעה ימים, ואמר שלח נא ביד תשלח וכו', וכנ"ל: