# ו

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1104/66/6/

וזה בחינת יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם. 'חסדו' - זה בחינת הארת המחין, שהם על־ידי ברכת הידים שהם בחינת חסד גבורה תפארת, שעקר הוא החסד, כי 'אל נהירו דחכמתא' (זהר לך לך צד.) והוא יומא דאזל עם כלהו יומין (שם בלק קצא:) [השם א"ל הוא בחינת האור של החכמה העליונה, והוא היום (המדה) שהולך עם כל הימים (המדות)], בחינת "יומם יצוה ה' חסדו" (תהלים מב, ט) כמו שמובא בכתבים, ומובא בדברנו (סימן לג). 'נפלאותיו' - זה בחינת כתר, שהוא המסדר והמישב, כי כתר נקרא פלא, כידוע. כי על זה באה עקר ההודאה, שהשם יתברך עזר לו לצאת מכל אלו הצרות של הארבעה הנ"ל, שהוא על־ידי תקונים הנ"ל, עד שזכה לתקון המחין, שהם בחינת חסד, ותקון הכתר שהוא בחינת פלא. וזהו יודו לה' חסדו - שאצל חסד אמר 'לה'' ואצל 'נפלאותיו' אמר 'לבני אדם', זה בחינת תקון הרדיפה והמעכב הנ"ל, כי המחין רודפין להשיג אור האין סוף, ורוצין לעלות אל ה'. וכפי רדיפתם היה נכלל שם ומתבטל במציאות והיה בטל העולם, ולא היו בני אדם יודעין גדלתו ונפלאותיו יתברך שבשביל זה ברא הכל. על־כן צריכין תקון המעכב הנ"ל שהוא בחינת פלא, בחינת כתר שמעכב את המחין מרדיפתן, ועל־ידי־זה נעשין תשעה היכלין הנ"ל, שעל־ידי־זה משיגין אור אין סוף בבחינת 'מטי ולא מטי', שמשם כל ההשגות והידיעות של הצדיקי אמת, שעל־ידי־זה יודעים לצמצם אור השגתם, עד שיכולים להודיע לנו נפלאותיו הנוראים. וזהו יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם - שהחסד בחינת רדיפת המחין רודף לה' להשיג אורו יתברך, אבל אין זה שלמות, כי אם כן יתבטל במציאות כנ"ל, ולא ידעו גדלתו בני אדם. אבל על־ידי בחינת פלא הנ"ל, על־ידי־זה יכול להודיע נפלאות גדלתו לבני אדם, וזהו 'ונפלאותיו לבני אדם', כנ"ל.

וזה בחינת כל הפסוקים שמזהיר בהם לספר נפלאותיו ולשיח בהם. 'נפלאותיו' דיקא כמו שכתוב (תהלים קה, ב): "שיחו בכל נפלאותיו", וכתיב (שם קמה, ה): "ודברי נפלאותיך אשיחה", וכתיב (שם צו, ג): "ספרו בגוים את כבודו בכל העמים נפלאותיו", וכן "אודה ה' בכל לבי אספרה כל נפלאותיך" (תהלים ט, ב), "לשמע בקול תודה ולספר כל נפלאותיך" (שם כו, ז), "ועד הנה אגיד נפלאותיך" (שם עא, יז), וכן הרבה. כי עקר גדלתו וכבודו יתברך הוא להודיע לבני האדם גבורתו ונוראות נפלאותיו, וביותר להרחוקים מאד כמו שכתוב בסימן י' (לקוטי מוהר"ן חלק א), שזה עקר גדלתו יתברך שגם העכו"ם והרחוקים מאד מאד ידעו אותו. ועל־כן מזכיר בכל פעם בלשון 'נפלאות', כי עקר מה שיכולין לדבר ולשוח ולספר גדלתו לבני אדם, הוא על־ידי בחינת פלא עליון שהוא בחינת כתר, שהוא המסדר והמישב, שמכה בהמחין ומעכבם מרדיפתם, שעל־ידי־זה נעשין תשעה היכלין הנ"ל, שעל ידם נעשין כלים להשיג מה שמשיגין, שעל־ידי־זה דיקא יכולין לידע ולהודיע ולספר נפלאותיו לבני אדם כנ"ל, שזה עקר כבודו וגדלתו של יוצר בראשית, כנ"ל.

ועל־כן חיוב ההודאה הוא ברבים דיקא, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות נד:): 'וצריך לאודויי באפי עשרה' (וצריך להודות בפני עשרה), כמו שכתוב (תהלים קז, לב): "וירוממוהו בקהל עם" וכו', כי זה עקר גדלתו כנ"ל. וזהו (שם כו, יב): "רגלי עמדה במישור במקהלים אברך ה'" - 'רגלי עמדה במישור' - זה בחינת תקון הרגלין, שהוא בחינת התחלת התקון על־ידי עשית המצוה בשמחה, שעל־ידי־זה הולכת המצוה לעורר הכל להשם יתברך, ועל־ידי־זה זוכין לכל העליות הנ"ל עד שנתתקן גם המסדר וכו', שעל־ידי־זה יכולין לספר נפלאותיו לבני אדם, כנ"ל.

וזהו שנסמך לזה 'במקהלים אברך ה'', כי דיקא על־ידי בחינת 'רגלי עמדה במישור' הנ"ל, בחינת תקון הרגלין על־ידי עשית המצוה בשמחה, שעל־ידי־זה נתתקן המעכב בחינת כתר כנ"ל, על־ידי־זה 'במקהלים אברך ה'' - שיכולים לברכו ולהודות לו במקהלים ברבים, במקהלות רבבות בני אדם, שזה העקר כנ"ל. וזה בחינת (שם יז, ז) "הפלא חסדיך", 'הפלא חסדיך' דיקא בחינת 'חסדו ונפלאותיו', הנ"ל: