# ס

> מקור: https://rabenu.app/books/orach-chaim2/1104/66/60/

עד שבסוף ויחר אף ה' במשה ויאמר לו הלא אהרן אחיך הלוי וכו', הנה הוא יצא לקראתך וראך ושמח בלבו וכו' (שמות ד, יד), 'וראך ושמח בלבו' דיקא, שעל־ידי־זה עקר תקון הגאלה, על־ידי גדל השלום שיהיה לו עמך, ולא יתקנא בך כלל, אדרבא! ושמח בלבו. כי עקר התקון על־ידי השמחה, שעל־ידי־זה מעלין המלכות מהיכלי התמורות וכו', עד שזוכין לברכות הנ"ל, שזהו בחינת קדשת הכהנה, בחינת "וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם" וכו' כמו שכתוב שם. ועל־כן באמת זכה אהרן על־ידי 'ושמח בלבו', לקדשת הכהנה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת קלט.), הינו כנ"ל. ועל־ידי־זה היתה גאלת מצרים, כי עקר הגאלה על־ידי השמחה כנ"ל, ועקר שלמות השמחה הוא על־ידי השלום, בחינת (ישעיה נה, יב): "כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון" וכנ"ל (אות מה). הינו שגלה לו השם יתברך, כי ההכרח שילך בשליחותו לגאל את ישראל ולתן לנו את התורה, כי אם הוא לא ילך בשליחותו עתה - לא יגאלו ישראל לעולם, כמו שכתוב במדרש (שמות רבה ג, ג): 'אם אין אתה גאלם - אין אחר גואלם', הינו שגלה לו, שאדרבא! מחמת אריכת הגלות של עכשו - מכרח אתה לילך בשליחותך, כדי לתן את התורה על־ידי־זה, כי אם לא היינו מקבלים את התורה על־ידי משה רבנו - לא היה אפשר עתה להתקים בגלות המר הארך הזה כלל.

וכמו שאיתא בזהר הקדוש, שעקר התקוה עתה הוא על־ידי שכבר הקדים לנו השם יתברך רפואה למכה, שכבר קבלנו את התורה והמצוות על־ידי משה רבנו, שעל־ידי־זה אנו יכולים לשמח את עצמנו בכל פעם, על־ידי רבוי המצוות שאנו זוכין לעשות בכל יום, אפלו הקל שבקלים, והעקר על־ידי גדולי הצדיקים שבכל דור, שמכניסין בנו לשמח נפשנו בנקדת המצוות וכו' כנ"ל, שעל־ידי־זה מעלין השכינה בכל פעם וכו', עד שזוכין לכל הנ"ל, עד שנזכה לגאלה שלמה.

אבל אם לא היה משה מקבל את התורה - לא היה אפשר לשמח נפשנו עתה, ולא היה אפשר לצאת מהגלות כלל, כי במצרים שלא התגבר עדין גלות אדום כל כך - היה מספיק קדשת הצדיקים יעקב ובניו, ובפרט קדשת יוסף הצדיק כנ"ל, שיהיה להם כח להחיות נפשם לסבל הגלות. אבל עתה בדוחקא דגלותא בתראה (בדחק של הגלות האחרונה), לא היה אפשר להחיות נפשנו ולצאת מהגלות, לולא שהקדים לנו התורה והמצוות אשר הם חיינו ושמחתנו, כמו שאומרים: 'ונשמח בדברי תורתך ובמצוותיך לעולם ועד כי הם חיינו' וכו', וכמו שכתוב (תהלים קיט, צב): "לולא תורתך שעשעי אז אבדתי בעניי". אבל כל כח הגאלה ממצרים אז היה על־ידי וראך ושמח בלבו של אהרן, שזכה לקדשת הכהנה על־ידי־זה כנ"ל, שהוא בחינת ברכת הידים וכו', שעל־ידי־זה זוכין להשגת הטית היכלין, שמשם כל ידיעת והשגת אלהות שזה עקר תכלית הגאלה כנ"ל.

כי עקר עכוב הגאלה אז היה על־ידי דתן ואבירם, שהם ראשי החולקים והכרוכים אחריהם, שמהם באו כל הקלקולים והנסיונות, שעל־ידי־זה נתגלגלו כל החרבנות, חרבן בית ראשון ובית שני וכל הצרות, רחמנא לצלן, עד הגלות האחרון הזה, שעקר אריכת הגלות על־ידי המחלקת כנ"ל. כי בכל המחלקות יש ניצוצי דתן ואבירם, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (תנא דבי אליהו רבה פרק יח,). אבל אף־על־פי־כן אתה מרום לעולם ה', כי אז נמצא אהרן הכהן שלא התקנא בגדלת משה אחיו, הקטן ממנו בשנים, אדרבא, יצא לקראתו בשמחה, שעל־ידי־זה היתה הגאלה הראשונה, ואז נמשכה קדשת הכהנה. ובכח זה, בכח משה ואהרן הכהן, נמצאים עתה גם כן בכל דור ודור צדיקים וכשרים אמתיים, שהם נלוים אל גדולי הצדיקים המבחרים, ושמחים לקראתם ושומעין לעצתם, ומשמחים נפשם בעשית כל מצוה ומצוה, שעל־ידי־זה תבוא הגאלה השלמה, בחינת 'כי בשמחה תצאו ובשלום תובלון' וכו', כנ"ל: